מבט מהצד: סיכום המחזור מזווית שונה

ארז נעמן מסכם מחזור בדרום: אלדד פרי מקבל תשואה של הרבה אפסים מהמיליונים שהשקיע בשעריים, שמחת העניים של קביליו יפו בניצחון על מורשה היא על גבול המביכה, בקשה מחנן עדני וגם מפרגן לארז שמואלי, השם החם בדרום

כל מחזור אנחנו חושבים שליגה א' דרום תקבל צורה - ובכל מחזור היא מזכירה לנו מחדש שהדבר הכי יציב בליגה הזו, זה רק השם שלה. נס ציונה מפסידה לבקעת הירדן אחרי ניצחון ענק על מכבי שעריים, שבעצמה לא מצליחה אפילו להגיע למצב מול שערו של גל אנגלשטיין ומחנה יהודה, מרמורק חזרה מהמתים ושיכון המזרח מפרקת את ההגנה של הכח ר"ג. 

מגש הכסף

מכבי שעריים פתחה את העונה הנוכחית עם תקווה גדולה שסוף סוף הקבוצה מרחובות, לה פוטנציאל הקהל הגדול בליגה (בטח כמו שיפו נראית בשנתיים האחרונות) ומסורת גדולה, תעפיל לליגה הלאומית ומשם, ביחד עם הכספים הרבים שהושקעו ועוד יושקעו בה, השמיים הם הגבול.

אלדד פרי הוא גאון עסקי ולא בכדי הוא הפך לאימפריה שמגלגלת מיליונים, תוך הפיכת המותג שבבעלותו ליוקרתי ואמין. אלא שכאן, בעולם הכדורגל, פרי עדיין לא הצליח להבין את מה שקורה סביבו ואיני חושב שבכל תחום אחר בחייו, אם היה משקיע ארבעה מיליון שקלים ורואה אפס בתשואה, הוא לא היה הופך את השולחן ושואל מה לעזאזל קורה כאן?! בפועל, אלדד פרי קיבל בתמורה להשקעה שלו את התשואה הבאה: אפס שערים בשלושה משחקים, אפס השקעה, אפס מאמץ, אפס בעיטות למסגרת לקבוצה כמו מחנה יהודה, אפס תשוקה, אפס התלהבות. וכשהכל אפס? לא צריך בהכרח להוסיף עוד אפס להשקעה, אלא להפוך שולחן.

אוהדי שעריים. בעיקר רואים אפסים

אלדד פרי אדם רגוע, מאוד שלו וסימפטי, הוא לא אוהד שעריים טיפוסי וגם לא מתיימר להיות. הוא אוהב את הקבוצה, אך מעל הכל הוא כאן כדי לעזור לקהילה. למרות זאת, התמימות שלו יכולה לעלות לו ביוקר, אם לא יתעורר ומהר. אחד המהלכים הנכונים שעושה הבעלים החדש של שעריים זה לנסות ולמנות את ניר קלינגר בראש ובראשונה כיועץ מקצועי. הבעיות רבות ואין להן מענה, לבטח לא משהו שאיש נדל"ן, מוצלח ככל שיהיה, יכול לפתור. איש כדורגל? בהחלט כן.

מבט על העגלות שחרשו את הבוץ במגרש שבסירקין מציג תמונה עגומה של קבוצה שמנסה להרים את עצמה בכל דרך אפשרית, אך בפועל זקוקה רק לדבר אחד: מבוגר אחראי, שיתחיל לחלק סטירות (במובן המטאפורי כמובן) שיעירו אותם מחדש - כי כרגע הם פשוט כבויים. מישהו אמר עידו יוסף?

קרח 9

מכבי קביליו יפו נמצאת לאחר שבעה מחזורים עם תשע נקודות, תשעה שערי זכות ותשעה שערי חובה. מה השורה הסטטיסטית הזו אומרת? בדיוק מה שהקבוצה מספקת מתחילת העונה: הכל פרווה, לא ימין ולא שמאל, לא כחול ולא לבן.

ערן זהבי אמר השבוע ש"מי שלא חוגג שער, לא ראוי לכבוש שערים", אז אמר. כשאתה כובש שער מול קבוצה נחותה ממך בכל פרמטר, יורדת וודאית, אתה גם יכול להניף את היד ולסמן "יש!" אלגנטי, כי כשיפו תפגוש קבוצה אמיתית, לא את מורשה המסכנה - ותנצח אותה בכזו קלות, אפשר יהיה לחגוג באמת.

חגיגות ביפו. חבר'ה, זו רק מורשה

אבל יפו, שהפכה לקבוצה קטנה, חוגגת היום כל ניצחון כאילו מדובר בעליית ליגה. התוצאה הזו, האפשרות הזו שלוח התוצאות יראה יותר שערים מתחת לשם שלה, קוסמת כל כך לכל מי שקשור לקבוצה הזו, ששכחו בכלל שמדובר במועדון ענק בקנה מידה של הליגות הנמוכות, עם תקציב או בלי תקציב. מכבי יפו היא לא הוד השרון ולא מועמדת לירידה, שחקן שלובש את החולצה הלבנה צריך לשאוף לטופ ולהבדיל בין חגיגת שער מול מורשה לבין חגיגה מול שעריים. מה, לא ראיתם מול מי אתם משחקים? האם הייתם חוגגים בצורה כזו גם מול קבוצה מליגה ג'?

למה לחכות עד דצמבר?

"אקדים את עזיבתי ואלך בדצמבר", כך בשפה חופשית אמר חנן עדני השבוע לכלי התקשורת, כשהוא התכוון כמובן לסגירת הדלת מבחינתו על מפעל חייו ב-40 השנים האחרונות, הפועל מרמורק.

אם אפשר שאלה בבקשה למר עדני היקר, שעל אהבתו לקבוצה איני חולק ולו לרגע, מדוע לך לחכות עד דצמבר? קפל את הבסטה כבר כעת, תן לאנשי העמותה, לאוהדים ולמי שלא יבוא להשתלט על העניינים, האם אינך יכול לעשות זאת? או אולי משהו בך מסרב לשחרר?

שמש ועמר חוגגים. אפשר גם בלי עדני

הפועל מרמורק יכולה להסתדר גם בלי חנן עדני. קבוצות רבות בליגה מנוהלות בתקציבים מזעריים ונעזרות בתרומות, אוהדי הקבוצה (הגרעין והקהילה המצומצמת מוערכים ב-600 אנשים) יכולים לשים כל אחד כ-400 שקלים על מנוי שנתי והרי לך 240,000 שקלים, שיתווספו לבטח לתרומות שיביאו אנשים שהמועדון הזה יקר להם (גם בלי הרכישה הצפויה של גולן את זוארץ) וב-350,000 אלף שקלים בערך, אפשר להרים קבוצה נהדרת, עד שיבוא משקיע.

עדני, ימיך האחרונים בקבוצה רק עושים נזק לתקופה שבה ניהלת אותה, רוצה שיום אחד יזכרו אותך לטובה? שיגידו 'מתגעגעים לימים של עדני'? ובכן, סביר להניח שזה לא יקרה, אבל כל יום שאתה אוחז בכסא רק מפחית את הסיכויים הנמוכים במילא. 

ארז שמואלי

כשבקעת הירדן הפסידה לבני אילת בתחילת העונה, הראשון ששילם את המחיר היה ארז שמואלי. החלוץ בן ה-20 שגדל בקבוצות השרון (רעננה, הרצליה, כפ"ס) ירד לספסל, וחזר ממנו רק במחצית השנייה במשחק מול מכבי קביליו יפו, בדרך לצמד שערים ומהפך שהעניק לבקעה נקודות ראשונות העונה.

מאז? ארבעה משחקים, חמישה שערים, עשר נקודות מתוך 12 אפשריות, ובסך הכל שבעה שערי ליגה בחמישה משחקים רצופים. חלוץ צעיר שמגיע לליגה ועושה ככל העולה על רוחו ומשכיח את האנמיות בהתקפה של הקבוצה מתחילת העונה, ראוי לכל המחמאות. כל הכבוד ילד!

שמואלי חוגג. שחקן ענק