חיים סירוטקין: (צריך) ללכת עד הסוף
הוא בנה קבוצה בצלמו ובדמותו, הביא לשחקניו את חדוות המשחק ונהנה מתמיכה מקיר לקיר בקרב חברי ההנהלה והאוהדים. חיים סירוטקין מודל 2016 בוגר יותר וחייב ללכת הפעם עד הסוף, בדיוק כמו הקבוצה שלו
לפני כשנתיים קיבלתי הודעת וואטסאפ מחיים סירוטקין בזו הלשון: "אתה יכול לרשום מה שאתה רוצה על המשחק אבל לא להעביר ביקורת על דברים שאמרו במקום אחר. לגבי המשחק, אני יודע לקבל ביקורת, אני לא מושלם, ויש לי עוד הרבה מה ללמוד".
זה היה בקדנציה הקודמת שלו בכפר קאסם לאחר שהפסיד 2:1 למכבי יפו בוינטר. את הכתבה על אותו משחק, לא אני עשיתי אבל זה ממש לא רלוונטי. המשפט האחרון הוא מה שחשוב. סירוטקין אכן למד והכי חשוב התבגר. ממאמן שהצטייר כ"כמעטניק" מובהק יש לו היום את כל הכלים להפוך לאחד שילך עד הסוף.
בכפר קאסם ידעו היטב מדוע הם צריכים אותו בשלבים המכריעים של העונה שעברה בה נאבקה הקבוצה על ההישרדות בליגה. ההנהלה, לשם שינוי, הסתכלה גם צעד אחד קדימה. אם נהיה אמיתיים, אף אחד ממש לא האמין שהקבוצה באמת תרד וסירוטקין כאמור, התאים לתוכנית העתידית שלהם.
שימו לב שכפר קאסם היא הקבוצה היחידה בליגה א' דרום שכמעט ולא שינתה פניה מהעונה שעברה. ההיפך הוא הנכון: היא עוד שחררה שחקנים. השינוי המשמעותי היחיד היה בעמדת השוער כשבמקומו של ראני עודה הגיע אסף רז.
היא גם הקבוצה היחידה בליגה שבהרכב שלה משחקים דרך קבע שחקני בית. לא פחות מחמישה מהם (אם לא לוקחים בחשבון את רוביל סרסור וסאמח מרעב) פתחו נגד שעריים. שלושה נוספים נכנסו כמחליפים.
סירוטקין קיבל הזדמנות פז לעצב שחקנים צעירים בצלמו ובדמותו. להכניס בהם את חדוות המשחק, את היצירתיות וכמובן את הקלילות. טקטיקה? יש, קצת. לפי הצורך.
הביא להם את חדוות המשחק. שחקני כפר קאסם נגד שעריים (רמי גרידיש)
שיטות האימון שלו ספגו ביקורת. חלק מעמיתיו מכנים אותן "שכונה". אבל בשורה התחתונה השחקנים מתים עליו ומשחקים בשבילו וזה עובד.
במגרש הוא משדר: "שחקו איך שאתם יודעים. אני רק אעמיד אתכם". בניגוד לעמיתיו הוא לא פוחד מהפסדים ולכן לא תראו אותו כמעט אף פעם לא עולה בהרכב טקטי ולא משנה מי היריבה.
את סאמח מרעב הוא הפך מפרחח לשחקן ממושמע שמביע היום יותר מכל תקופה בעבר את היכולות האישיות שלו. רוביל סרסור אצלו הוא עוד בורג במערכת ולא כוכב. חוץ מזה תראו לי מאמן אחד בליגה שמציב שני שחקנים בני 20 בקושי בהגנה? ושלא תבינו לא נכון, הייתה לו האפשרות לבחור שחקני חיזוק, אבל הוא בחר ללכת עם רוח המועדון.
וחשוב אולי יותר מכל, סירוטקין התבגר. הימים בהם רץ אלינו לתקשורת וירה פנינים לכל כיוון, עברו. מדמות מוחצנת ואקסצנטרית הוא הפך לצנוע ולאחד שמעדיף לדבר במגרש ופחות בתקשורת.
ההנהלה והאוהדים מתים עליו ומקווים שהוא זה שיהיה חתום על העידן הקסמאווי החדש. בדשדוש בליגות הנמוכות למרכז הבמה של הכדורגל הישראלי. אם הכל ימשך כפי שהוא היום, זה כנראה יקרה.