התחיל בגאון, נפרד בגאווה: פרידה מאורי קרגולה
העלייה מהנוער, ההתקרבות לדת, ההפסקה הכפויה, ההזדמנות המחודשת, המעקב של קשטן, השער במדי הפועל ת"א, העלייה עם יבנה, האהבות החדשות, הכתבה הראשונה, החיבור המטורף. ארז נעמן נפרד מגדול חלוצי הליגות הנמוכות
להרבה אנשים בארץ השם 'אורי קרגולה' לא אומר יותר מדי. משפטים כמו 'זה שהיה בהפועל תל אביב פעם, לא?' או 'נו כן, ממכבי יבנה' זה מה שבדרך כלל נשמע כששמו יעלה לאוויר. אך עבור חלק לא מבוטל, מדובר בחלוץ ענק, אדם גדול, איש אהוב על הבריות, שהצליח להשאיר חותם בכל מקום שבו דרך, בכל מקום שבו הכדור קרע את הרשת.
המשחק הראשון שלו היה באצטדיון המיתולוגי של יפו, אצטדיון גאון, לפני 19 שנים, כשהיה בן 16 בלבד, קובי סגל היה אז המאמן של בית"ר שמשון תל אביב בה גדל, ונתן את ההזדמנות לחלוץ הצעיר, שבהמשך התגייס לצה"ל ולא שיחק במשך שנה שלמה, כשגם התקרב לדת במהלך התקופה הזו.
בהמשך הוא שיחק בכפר שלם, שנתנה לו את ההזדמנות לחזור לאחר ההפסקה במהלך הצבא. היה קפטן בית"ר תל אביב, זכה למעקב מדרור קשטן בכבודו ובעצמו, שהביא אותו לבסוף להפועל תל אביב, שם לא כל כך הסתדר וכבש במדי הקבוצה רק שער אחד, וזו היסטוריה מבחינתו. בהמשך עבר בבת ים, יבנה, עמישב, אזור, שעריים, יפו ועוד.. בכל מקום כבש שערים, בכל מקום זכה לאהבת הקהל ולכבוד גדול מהשחקנים.
גם ללא קהל, 22 שערים ומלך השערים במדי עמישב
בין עונת 07/08 לעונת 13/14 זכה אורי קרגולה בלא פחות מחמש פעמים בתואר מלך השערים של ליגה א' דרום, ובסך הכל כבש בקריירה שארכה כ-20 שנים, 227 שערים, מספר שספק אם יש חלוץ בישראל שכבש את אותה כמות במהלך הקריירה שלו, וספק אם יהיה.
אני זוכר את הראיון הראשון שהכנתי. זה היה השחקן הכי טוב בקבוצה שאני אוהד, האיש שכולם אהבו. בתור כתב צעיר, לדבר ישירות עם הכוכב של הקבוצה, זה לא דבר של מה בכך. יש חשש קטן, איך הוא יתנהג, אם זה יזרום, השתדלות מקסימלית שלא לעצבן ולקוות שהראיון יעבור בשלום. החששות התפוגגו מהר משחשבתי.
אורי קיבל אותי לחיקו מיד. ענה על כך שאלה בהרחבה, צחק, נתן לי הרגשה כאילו אני מסקר אותו כבר שנים וגדלנו יחד בתיכון. כזה הוא קרגולה, נותן לכולם את אותו היחס, גם אם אתה השחקן הוותיק בקבוצה, או שרק עלית מהנוער, ולכן הוא תמיד היה אהוב בכל מקום בו דרך.
במדי מכבי יבנה. על תקן אליל בקרב תושבי העיר (לירן דורף)
בתקופתו במכבי יבנה חווה אורי את אחד הרגעים הגדולים בקריירה, כשלקח את הקבוצה לליגה הלאומית לאחר יותר מ-15 שנה של נדודים. הוא למעשה לקח את הקבוצה בעצמו, כי למרות שלא כבש בשני משחקי הפלייאוף מול אסי גלבוע, הוא היה האיש שסחב את המועדון במהלך העונה, ואיש לא יישכח לו את השער מול מכבי יפו, בין רגליו של רון למל, דקה 90, מול מגרש מלא. זה היה לדעת רבים השער שהעלה את חניכיו של יוסי זוזוט לליגה הלאומית.
בשנים האחרונות נאלץ גדול חלוצי הליגות הנמוכות בכל הזמנים לשמוע בכל שנה שהוא "גמור", שהוא כבר לא יכול לסחוב, והגיע לכל עונה כשהוא יודע שכבר אין לו מה להוכיח, אבל אין אחד שיותר אוהב לסתום פיות מאורי קרגולה, וכך היה. הוא המשיך להרשית בקצב, לסחוף אחריו, להוביל את חבריו ולהמשיך להיות אהוב הקהל, גם כשפגש באוהדי יפו ואוהדי שעריים, שהתאהבו ברגע, הם תמיד רצו אותו לצידם כשריסק אותם עם מכבי יבנה, וכשהוא היה שם, הם לא יכלו לעמוד בפניו, כי האיש הזה שיחק קודם כל בשביל הקהל, בכל מקום שהיה.
במדי מכבי שעריים. התאהבו בקלות (איתמר מורז)
באחת השיחות שלנו אורי הודה בפניי שהוא לא מצליח להפיק מעצמו את שיא היכולת כשהוא משחק בקבוצה שאין לה קהל (22 שערים וזכייה בתואר מלך השערים במדי עמישב לפני שנתיים יעידו אחרת, אבל לא נורא) ואם לומר את האמת, מדובר בחלוץ שיכבוש את הכמות שלו בכל מקום שבו ידרוך, כי פשוט יש לו את זה. אבל כשיש אנשים ביציע שאפשר לרוץ אליהם ולסמן את תנועת הלב המפורסמת, ולאחר מכן אצבע שמורה אל עבר יושבי היציעים, קרגולה פורח. או אם להשתמש בשפתו: "תודה לבורא עולם על הזכות שנתן לנו לשמח אנשים". אין ספק אורי, אתה שימחת אלפי אנשים במהלך 20 שנות הקריירה שלך.
תנועת הלב לאוהדי יפו. התחבר לקהל בצורה מטורפת
השבוע קרגולה התקשר אליי. זה לא משהו שלא בשגרה, עם השנים הוא הפך ליותר משחקן שאני מסקר, חבר קוראים לזה. לאחר שתי דקות של שטויות בפתיחת השיחה "סיננת אותי, אתה לא חבר, תמשיך לסנן, אתה לא בקשר", הגיע המשפט שכל שנה מתוך השנים האחרונות חששתי שאשמע: "זהו אחי, אני פורש". אני זוכר שלאחר העלייה עם מכבי יבנה, צחקנו על זה שאני אכתוב עליך את כתבת הפרישה שלך, ש"תפתח" על כולם, על כל מי שעשה לך רע בכל מקום, גם לי וגם לך היה ברור שבסופו של דבר מי שיישב ויכתוב את הכתבה לבד זה יהיה אני, כי אתה אציל מדי כדי להלבין את פניהם של אלה שעשו לך רע, וליבך גם כן מאחל להם רק טוב.
זה יום עצוב עבורי, לכתוב את מילות הפרידה מאחד מגדולי החלוצים של הליגות הנמוכות. מספר 18 בצהוב, בירוק, בכחול, בלבן. בישראל, לפחות בקרב חובבי הליגות הנמוכות, אין, וספק אם יהיה, חלוץ (ואדם) גדול יותר מאורי קרגולה. בהצלחה בכל אשר תפנה איש יקר, אני אוהב אותך.