"שמוליק היה אדם משכמו ומעלה"
שמואל חלפון ז"ל אשר היה מאוהדיה המסורים של מכבי יפו, נפל בקרב בגבול הצפון במלחמת לבנון השנייה ומאז חיי המשפחה השתנו. אשתו, איריס: "שמואל היה אבא ובעל לתפארת מדינת ישראל"
שמוליק גדל והתחנך ביפו, ובילדותו היה "בצופי ים", אך האהבה הגדולה ביותר שלו הייתה מכבי יפו: "הוא לא היה מפספס אף משחק", מספרת אשתו איריס. "שמוליק גדל אל מכבי יפו, שיחק במועדון עד גיל נוער שם נפצע ופרש מחיי הכדורגל. שהרצל קביליו הלך לעולמו, הוא לקח את זה מאוד קשה. שמוליק החדיר את מכבי יפו והפועל ת"א אל ילדיו שהיום ממשיכים את המסורת. המשפחה הייתה במקום הראשון, מכבי יפו והפועל היו במקום השני והשלישי זה הצבא אלו היו שלושת האהבות הגדולות ביותר של שמוליק".
שמואל הכיר את איריס שהייתה בגיל 16, ולאחר שנתיים התחתנו. "הוא קטף אותי בגיל צעיר", מספרת. "שמואל היה אבא ובעל לתפארת מדינת ישראל, ידיד נפש, אהוב, פשוט לא יכולתי לבקש בעל יותר טוב ממנו. אם היו מתקשרים אליו ב-12 בלילה הוא היה עוזב את הכל ונוסע, הוא תמיד היה מגיע לעת צרה. את שירותו הצבאי החל בחיל החימוש, וסיים בצנחנים שם התנדב בגיל 38. 3 חודשים לפני התקרית, המשפחה והחברים עשו לנו מסיבת הפתעה לכבוד 18 שנה נישואין. לאחר מכן, שנסענו לאילת הוא נתן לי את המפתחות של האוטו ואמר לי: "סעי", אז הייתי נוהגת רק בבת ים ובתל אביב בדיעבד אני מבינה, שהוא הכין אותי לחיים בלעדיו".
איריס מספרת על הרגעים האחרונים: "כעסתי עליו שהלך למלחמה הזאת, אך הוא הרגיע אותי בכך שאמר לי שהוא מחוץ לגזרה ואמר: "חטייארים כמוני לא מחליפים". כשהוא היה אמור לחזור, היינו אמורים לערוך לגיל שהיה אז בן 12 וחצי בר מצווה, מה ששמוליק לא זכה לראות", מספרת בכאב. "לילה לפני שיצא, גיל הבן האמצעי שאל אותו; "מה הרגשת שאבא שלך מת ממחלת הסרטן?" שמוליק אמר לו: "בכיתי בהלוויה, אבל הייתי חזק בשביל אמא שלי. זה מה שהילדים שלי לקחו איתם משמוליק. הם שומרים הכל בפנים- לא בוכים, אלא אני היחידה שבוכה".
שמואל (שמוליק) חלפון ז"ל.
סגן שמואל (שמוליק) חלפון, נפל בקרב בגבול הצפון במלחמת לבנון השנייה ביום י"ב באב תשס"ו (6.8.2006), בן 41 ו-8 חודשים היה בנופלו. קטיושה שנורתה משטח לבנון אל עבר קיבוץ כפר גלעדי הרגה אותו ואת חבריו ליחידה. "דיברתי איתו בבוקר, יצרתי קשר עם מישהו אחר כי הטלפון שלו לא עבד. כל בוקר בזמן המלחמה, הייתי מדליקה את הרדיו והאינטרנט ובאותו היום לא הדלקתי. בשעה 12 ודקה החל מבול של טלפונים מאנשים ששאלו מה קורה, ומה קרה. הבנתי תוך כדי השיחות הזורמות ששמוליק נשאר שם רק עם הרווקים ואת כל הנשואים הוא שלח הביתה. לא ידענו מה קורה, התקשרתי לכל מקום אפשרי, לכל בית חולים אפשרי עד שענה לי שוטר צבאי מכפר גלעדי. בשעה 18:00 באותו היום, קיבלנו את דפיקת הדלת הנוראית. לא רציתי להאמין שבעלי, האבא של ילדיי נהרג. לא נתתי להם לקבור אותו עד שלא ראיתי במו עיניי את גופתו, "למזלי" שמוליק היה יחסית שלם בניגוד לאחרים ויכולתי לזהות אותו".
הבשורה על מות שמואל פירקה לרסיסים את רגשות המשפחה. מי שהיה מושפע ביותר היה הבן הבכור, רון שהבין שהוא הופך להיות הגבר של המשפחה במלוא המובן של המילה. "רון היה אז בגיל 16 וחצי, הבכור שלנו, אך לא נתתי למוות של שמואל להדאיג אותו. אמרתי לו שהמדינה תדאג לנו וכמובן שאני, אתה תמשיך להיות ילד. לליעד הקטנצ'יק, כל חודש היינו חוגגים לו יום הולדת בתאריך ה-24 עד גיל 11 חודשים, אבל את גיל שנה שמואל לא זכה לחגוג עימנו. זה מה "שמנחם" את הילדים שלי, שהוא נהרג במקום שהוא אהב- הצבא ונהרג כגיבור".
שמואל חלפון ז"ל יחד עם 12 הנופלים מהגדוד, ממקום נפילתם בכפר גלעדי.
בכל חודש מאי, איריס מארגנת מאז נפילתו טורניר כדורגל לזכרו בבית ספר חשמונאים, בהשתתפות החבר'ה מהגדוד 9255 מצנחנים שבתקרית נהרגו עוד 12 חללים. בטורניר משתתפים גם תלמידי חשמונאים, הורים, משפחה וחברים. "אנחנו פועלים בכל הזדמנות להנציח אותו. יש גינה על שמו בבת ים שנקראת "גינת חלפון" ברחוב רבינוביץ פינת קהילת סלונים. בחרתי להנציח אותו דרך גינה ולא דרך כיכר, מכיוון שזה איזשהו סמל ששמוליק לא זכה לגדל את ליעד ונקטף מאיתנו בגיל 41 ו8 חודשים. עדיין השתתפותה של מכבי יפו בטורניר לא יצאה אל הפועל, אך אני מקווה שנצליח להביא את הקבוצה לטורניר הקרוב ולכבד את זכרו בנוכחותה. כמו כן, בשנים הקודמות הצלחתי להביא שחקנים מהפועל ת"א, ובסיום הטורניר אנו מנציחים את זכרו בטקס לאחר המשחקים".
איריס ספדה לשמואל חלפון ז"ל, בעלה ואב ילדיה: "שמוליק היה אדם משכמו ומעלה, אדם שחסר. אומרים שאלוהים לוקח רק את הטובים, זה נכון הוא קוטף אותם אחד אחד ולצערי הרב בעלי היה ביניהם. אני עושה הכל על מנת להנציח את זכרו. כל שנה ביום הזיכרון אם מבקשים ממני להניח זר אני עושה זאת ברצון, העיקר שמזכירים את שמו. השנה יצרתי נרות נשמה, וחילקתי לילדי הכיתה של ליעד לזכר שמוליק. מחר אני הולכת לטקס של ליעד (הקטן) לשמוע את דבריו על אביו. מבחינתנו, אנחנו לא צריכים את יום הזיכרון כדי לזכור אותו כי אנחנו חיים אותו 25 שעות ביממה, אך חשוב שכולם יזכרו".
בר כהן, ממייסדיו של מועדון מכבי קביליו יפו, נזכר בשמואל: "קביליו יפו זה משפחה אחת גדולה, שאחד חסר תמיד מרגישים. את שמואל לא אשכח לעולם. ישבתי לידאו באיצטדיון הגאון, וכילד מתבגר הקשבתי לנעשה במועדון. הוא תמיד ידע הכל, אהבתי אותו מאוד וכאבתי את כמו כולנו את אובדנו. שמואל לא זכה לראות את תקומת המועדון מחדש, אבל בשבילי, גם לשמואל יש חלק בהקמתה. הוא טיפח אותי להיות אוהד נאמן, וזכיתי להיות המייסד של יפו. כולנו יחד מנציחים אותך, רק כואב לי שהילדים שלו לא מגיעים לראות את מפעל חייו של אביהם. נוח בשלום על משכבך, בר כהן הילד מגאון". על הטורניר לזכרו הדגיש: "אדאג שמכבי יפו תהיה שם ותכבד את האירוע".
לזכרו והנצחתו של סגן שמואל (שמוליק) חלפון ז"ל.
