אפתח בגילוי נאות. מאז שנתקלתי לפני מספר שנים במיזם הזה שנקרא מכבי 'קביליו' יפו, התאהבתי. אין כמו קבוצה שנמצאת בבעלות אוהדיה, בד בבד אם היא מחזיקה בהיסטוריה מפוארת כמו הקבוצה הבולגרית של עיר הנמל העתיקה. כמה רגש, כמה עוצמה.

 

זר לו היה קורא את הפסקה הראשונה שכתבתי, לא היה מבין במה מדובר. אבל אוהד כדורגל, כזה שראה אכזבות וידע מרורים, פיצח גרעינים על טריבונות מעופשות והתאכזב מכך שלא האמינו בו מספיק כשעוד נעל את נעלי הפקקים על רגליו וכפפות השוער על ידיו, יודע בדיוק מה זה. יתרה מכך, הוא מרגיש.

 

לפני שנדבר על אין ספור הבעיות שמציפות את יפו, אפשר להגיד שזה קודם כל עצוב. עצוב לראות איך מועדון שהביא רק לפני חמש שנים 10,000 איש לאצטדיון בלומפילד למשחק עלייה מליגה נמוכה, הפך לסתם מועדון בליגה א', כזה שאולי מביא קצת כניסות ורייטינג לאתרי הליגות הנמוכות יותר מקריית אתא ועמישב, אך במבחן התוצאה, הוא לא נחשב ליותר גדול ממכבי באר שבע. אולי עם 200 אוהדים יותר ביציע, וקצת רוח.

 

אוהדי יפו. או מה שנשאר מהם

 

הייתי רוצה להאמין שיפו מסוגלת לצאת מהמצב הזה, אבל עד שלא יהיה שינוי מהותי בדרך החשיבה של המועדון, שום דבר לא ישתנה. אילן אלפסי חייב לקחת החלטות טובות יותר, אולי למנו לצידו איש מקצוע אמיתי ולנער מעליו את כל הבוחשים, כזה שייעץ לו כיצד לנהוג ואיזה אנשים למנות בקבוצה, כזה שיחליט על קאדר של שחקנים, שיחשוב איתו על העתיד, שיסביר לו שכל הכסף שהוא השקיע עד עכשיו בקבוצה אולי ירד לטמיון, אך לא מאוחר מדי להגשים את החלום ולקחת את יפו לליגות המקצועניות. אם קטמון יכולה, למה יפו לא?

 

צריך לעשות ביפו חריש עמוק. טובלי לא אשם שהוא עדיין לא ברמה של הבוגרים ואולי מעולם לא יהיה, השחקנים של מכבי יפו לא אשמים שהם לא מספיק טובים בשביל לשחק כקבוצה וגם בליגה ב' אולי לא ימצאו את מקומם השנה, הם לא אשמים שבחרו אותם, הם לא קשורים ל-DNA של מכבי יפו. הקשר היחיד ביניהם לבין מכבי יפו הוא הטעות בחתימה על החוזה בתחילת העונה או במהלכה, שנה הבאה, 90% מהם לא יהיו כאן.

 

מחפוד. גפ קאפלו לא יעזור

 

יפו היא כבר לא מה שהייתה פעם. היא בתקופת מבחן, מבחן של חיים ומוות. לא יעזור כל האוהדים ההזויים בקבוצת הפייסבוק שמנסים להתעלם מהבעיות וצועקים לכל עבר שצריך לתמוך בקבוצה, כי "הם שלנו, הם כל החיים". בחייאת דינק, שחררו מהשטות הזו, הקבוצה שלכם גוססת, סטטוס בפייסבוק לא ירפא את המחלה. צריך כנס אוהדים כאן ועכשיו, כזה שבר כהן יזם עוד כשהרעיון הזה היה רק גחמה של איש משוגע, משהו שיצית את הגחלת מחדש, יזרים תרומות ויעביר לכל מי שיפו חשובה לו את המסר: קביליו זו קבוצה שצריכה למצוא את מקומה הטבעי בקדמת הבמה כמה שיותר מהר ולא, היא תישאר לנצח הפועל אזור. קשה לשמוע, אה?

 

לא נראה שביפו מבינים בכלל באיזה מצב הם נמצאים. זה לא ההפסדים, לא היכולת, לא אלי מחפוד החמוד, גבאי המבריזן או טיאר הנוקשה, זה גם לא האוהדים חלילה, המעט שנשאר מהם שמנסים לתמוך בשחקנים שאין להם אפילו אינץ' של חיבור אליהם, זה גם לא אילן אלפסי. פשוט נגמר הרגש, וכשנגמר הרגש, נשארים רק זכרונות. בקצב הזה, כשיפו תצטרך לחגוג עשור לתקומתה, אנשים יגידו: "איפה יפו של 2009" ולא "איזו קבוצה חלשה היינו ב-2009", אם בכלל תישאר קבוצה עד אז. זה ההבדל.

 

אלפסי. הפנים אומרות הכל

 

ויכול להיות שעכשיו ברגעים אלה ממש תוקפים אותי בקללות אחרוני האוהדים של יפו, או אנשים אינטילגנטיים ומשכילים, בעלי ניסיון כמו עורך הדין רפי יולזרי ורון עמיקם, אנשים יקרים ואוהדים בכל רמ"ח איבריהם, וטוענים באוזניי (או בצ'אט בפייסבוק, מה שתבחרו) שאני מדבר שטויות, שאין סיכוי שהמועדון הזה יתפורר, שאין סיכוי שהוא יורד לליגה ב' בעוד מספר מחזורים, שאין סיכוי שחייב שינוי. כשהם ושאר האוהדים בסך הכל צריכים לקרוא את האותיות שהדגשתי בכתבה הזו בסדר יורד, ופשוט לצעוק.