ליגה א' דרום תמיד הייתה ליגה הפכפכה ומותחת, אך נראה שהעונה הקבוצה היחידה שמסוגלת לעלות מהמקום הראשון, נמצאת כעת במקום הראשון, ובפער ניכר. הפועל אשקלון בועטת בכל מכשול הנקלע בדרכה הבטוחה לליגה הלאומית וכבר בקרוב תוכל לחגוג עלייה צפויה, בקרוב מאוד אפילו.

 

הפועל הוד השרון של נועם שוהם נמצאת במקום החמישי בליגה, זה שמוביל בסוף העונה לפלייאוף העליון, ולא בכדי. למרות ההפסד בדרבי למורשה, מדובר באחת הקבוצות החזקות בליגה, ולא נתפלא אם בסוף העונה הם יישארו במקום הנוכחי שלהם, וישאירו מאחור מועדונים כמו מ.ס כפר קאסם, קביליו יפו, נס ציונה ושיכון המזרח, שגם סימנו את הפלייאוף העליון כמטרה. אז מה היה לנו השבוע?

 

 

אמש הגדיר אחד הגורמים הבכירים באזור את המנג'ר חנן פדידה והמאמן דקל מלכה כ"ליצנים" ואמר כי הוא יעשה סוף לקרקס של אזור. אלא שהמילה "קרקס", היא מחמאה גדולה כשמדבור בקבוצה ההולכת ודועכת.

 

בקרקס, הליצנים יודעים מתי הם עולים, נותנים תמורה מלאה לקהל שבה במיוחד לראות אותם, הם לא מודיעים על פרישה ושבועיים לאחר מכן חוזרים ללהטט בתוך מעגלי האש ועל הפילים. בקרקס, כשהלוליין צועד על חבל דק הוא נזהר מאוד, ולא מתנהל בחוסר אחריות תוך לקיחת סיכונים מיותרים, שיכולים לרסק לחלוטין את המוניטין שאותו קרקס צבר במשך שנים.

 

חנן פדידה. קרקס זו מילה עדינה (רפי נחמיאס)

 

בקרקס שהגיע לעיר חדשה, בה הוא כבר מככב במשך שנתיים ואף מוזמן בכל שנה לאירועי הסיום של העונה, כשכל התקשורת מגיעה ואף נותנת לו חשיפה רבה, לא עושים טעויות כמו הכנסת ליצנים חדשים למערכת, הם הולכים עם המוכר והטוב, שומרים על הלוליינים הרגילים, משלמים להם את השכר ונותנים להם להרגיש כמו בבית, כמו יחידה מלוכדת.

 

בקרקס כמו בקרקס, יש ליצנים טובים יותר וליצנים טובים פחות, בקרקס שהגיע להפועל אזור, הליצנים כבר לא מצחיקים אף אחד, בקרקס של אזור, יש רק דמעות.

 

מה לא נכתב על הקבוצות של רחובות. הן למעשה הרוח הנושבת מאחורי ליגה א' דרום. היריבות הגדולה ביניהן, הרצון לנצח בכל משחק והכבוד הרב שמונח על הכף (מי חלילה תעקוף את מי בטבלה) נותן לליגה (שנגמרה כבר באוקטובר) עוד מימד של תחרותיות, בעיקר על המיקום לקראת הפלייאוף.

 

נשאר לנו עוד דרבי השנה, ואם שתי הרחובותיות ימשיכו ככה, נקבל אפילו דרבי נוסף, והפעם אחד בפלייאוף העליון, אתם כבר יכולים לדמיין לעצמיכם איך זה יקרה.

 

גיא עובדיה. בשעריים רוצים שהעונה תתחיל עכשיו (איתמר מורז)

 

צריך להגיד מילה טובה לשחקני מרמורק ולמאמנם מאיר סומך, שמצליחים לשים בצד את המחאות מול היושב ראש, את הסיפור עם טום גלברט הקפטן האהוב ולמעשה את כל הברדק שמתחולל השנה באיצטוני, ומצליחים לצבור נקודות שבסופו של דבר יעניקו להם במקרה הגרוע את המקום הרביעי.

 

יש לציין גם את שעריים, שלאט לאט חוזרת לעצמה עם שלושה ניצחונות רצופים. צירופו של קרגולה וחזרתו לכושר של גיא עובדיה, יכולה לגרום לשעריים לפנטז גם על הצלבה מול קבוצה מהליגה הלאומית. בשבועות הקרובים גם קובי נחמיאס יחזור לכושר מלא ואם יציג את היכולת שהציג אשתקד, יכולת שהעניקה לו את תואר שחקן העונה, שעריים עוד יכולה למצוא את עצמה בטעות גם בליגה הלאומית.

 

 

אני מסקר את הליגות הנמוכות כבר חמש שנים, חמש שנים שאני מלווה מקרוב מאוד את מכבי 'קביליו' יפו, מיזם שקשה להתעלם ממנו, מרגש מאוד, "חלומו של כל אוהד" הגדירו זאת בפני גם אנשים מליגות גבוהות יותר. 

 

את האמת? כואב לי לראות את יפו היום. פעם, ממש לא מזמן, לאמן את קביליו יפו היה שווה ערך ואפילו יותר מכך, לעוזר מאמן בקבוצה עמוסת בעיות כלכליות בליגת העל, לבטח כמו אימון של קבוצה בליגה הלאומית.

 

נכון, אלי מחפוד הוא אחד מבכירי המאמנים שהגיעו לליגות הנמוכות, אך הבריחה של רונן גבאי לאחר שקיבל הצעה לתפקיד המהולל כעוזר מאמן מכבי נתניה, מעיד על הבעיה שנוצרה ביפו, שהעונה שלה כבר הסתיימה מוקדם מהצפוי.

 

אוהדי יפו. נשאר רק השם (רפי נחמיאס)

 

מחפוד יכול לרפא את המחלה נקודתית, אך לאורך זמן יפו, שהתרגלה להצלחות, תהפוך לעוד מועדון בליגה א', מועדון לגיטימי יש לציין, עם פחות אוהדים, פחות ספונסרים, פחות סיקור תקשורתי, פחות רגש, ופחות אמונה. 

 

סגל השחקנים של יפו נטול זיקה למועדון, גרוע ואיטי, על גבול המחריד. שחקנים ששיחקו ביפו במהלך השנים האחרונות לא היו נותנים לחבר'ה האלה שרצים על המגרש אפילו מקום בסגל של השנים היפות. מהשוער ועד החלוץ, שחקנים גרועים אחד אחד (חוץ מגיל קין הבולדוזר) שלא שווים את התמונה של הרצל על החזה. בעונה הבאה, שוב, יפו תצטרך לעבור מתיחת פנים, ואולי יחזירו כמה שחקנים עם זיקה למועדון, יאיר כהן צדק אולי, שנתן הצגה במדי שיכון המזרח שלשום, או אולי לוחמים כמו סולי צמח, שהקיז דם על הדשא של השכונה שבראשון לציון, או אולי גיא שוסט שלא מוצא את עצמו, אולי קרגולה שכבר התחבר למועדון ובסוף מצא את עצמו (מאושר) בשעריים, אתם יודעים, שחקנים שאיכפת להם, עם לב. מלבד גיל קין ואילן אלפסי, אין לקבוצה הזו כלום, אפילו אשר עזרן כבר לא רוצה להתקרב.