יוסי כהן (35) גדל במחלקת הנוער של מכבי ת"א עד גיל נוער. עבר להפועל בת ים המיתולוגית שהייתה בליגה הארצית (הליגה השנייה), עבר בהפועל ירושלים והגיע לנצרת עילית שם עלה עמה לליגה הלאומית: "לפני תחילת העונה חזרתי לבת ים ונפצעתי במשחק אימון, שברתי את השוק והשוקית. עברתי פציעה מאוד קשה ואחרי הפציעה הזאת (7-8 חודשים בחוץ) החלטתי לפרוש ממשחק פעיל בגיל 24".
.jpg)
יוסי כהן מגדל את הדור הבא. (צילום: חן כהן)
בשביל יוסי, רגע הפרישה כמו לכל שחקן כדורגל לא היה פשוט כלל: "שלוש שנים ישבתי בבית אך בסופו של דבר בזכות עובד לוי (מאמן שעריים בתחילת העונה) שראה אותי חזרתי למגרשים ומצאתי נחמה בספורט שאני כל כך אוהב מגיל 6. חזרתי לליגה ב' לקבוצות: בית"ר יפו, צעירי יפו, בני יפו (אורתודוכסים), משם נכנסתי לעיריית ת"א וכיום אני משחק בליגות למקומות עבודה בעירייה שבה אני עובד בשפ"ע. כמו כן, הוצאתי תעודת מאמן ומאמן שוערים, אימנתי שנה אחת במכבי ת"א בנערים, אימנתי בהכח, אך המשכורת היא לא בשמיים ויש לי משפחה (נשוי פלוס 3) וראיתי שזה לא זה. אימנתי שנתיים בבני יפו, וזה משהו שאני מאוד אוהב לעשות".
יוסי ברגעים אלו, יושב בבית חסר מעש בעקבות תאונת אופנוע שקרעה לו את כל הרצועות מה שגרם לפציעה קשה, אך הוא יודע שברגע שהוא יחזור הוא ישוב לאמן ולא את הבוגרים אלא את הילדים הדור הבא של ישראל: "שאני מאמן את הילדים הקטנים אני רואה את עצמי, זה משהו שאי אפשר לתאר אותו. שאתה רואה שאתה עוזר לילד שיש לו ליקויים ואתה מעיר לו, הילד שומע לעצתך ומשתפר זה אומר הכל. לא מעניין אותי להיות בקבוצת בוגרים, אלא לטפח את הדור הבא כי הילדים הללו זקוקים לכל התמיכה האפשרית. אני בא מאהבה ולא בשביל הכסף. נכון, אני מתגעגע למשחק הכדורגל וזה משהו שאף פעם לא ייצא, מחלה שכולנו סובלים ממנה אך אני עדיין עם הרבה אהבה גדולה בלב ואני מעניק אותה לחניכיי".
