וואו, שנה נפלאה עברה עלינו במפעל גביע המדינה. בניגוד לאכזבה שאנו חשים כאשר אנו רואים במשחקי הליגה ( ליגת העל ומטה) מהרמה הירודה, התנאים הלא נוחים וההתפלצפויות של כל האנשים לאחר ניצחונות או הפסדים, אנו מגיעים למפעל הגביע טהורים מכל העסקונה וליומיים אנו נהיים רובנו אוהבי האנדרדוג, מחפשים כל הזמן הפתעות על מנת שנתרגש מחדש כי בינינו את מי זה מעניין שהפועל עברה קבוצה מליגה א' ב' וכו' אלא מעניין אותנו ובעיקר מרגש אותנו שסינדרלה קטנה עושה את הבלתי יאומן "ומעיפה" קבוצה שהיא יותר טובה ממנה ובעיקר בליגה אחת מעליה. זהו בעצם סיפור הגביע, ההזדמנות הקטנטנה הזאת שבמשחק אחד הכל, אבל הכל יכול לקרות.
גמר גביע המדינה, הסתיים כאשר איצטדיון נתניה החדש, שימש תפאורה לגמר הגביע בין קריית שמונה מליגת העל לבין הפועל ר"ג (קבוצה קטנה בליגת העל) אשר היה ידוע מראש שירדה ליגה ובכל זאת כמו שאנו אוהבים: דוד גבר על גוליית והגביע היה של הפועל ר"ג אשר ירדה "בסטייל" בתור מחזיקת גביע המדינה, מה שנתן לה את הזכות להשתתפות במפעל האירופאי (אופ"א) וללא ספק, ייצגה אותנו בכבוד תחת שרביטו של מאמנה דאז, אריק גילרוביץ.
שחקני ר"ג חוגגים עם הגביע. באדיבות אתר ONE: (צילום: יוסי ציפקיס)
הנה שוב זה מתחיל, מסע הגביע מתחיל היום כאשר בסופו רק קבוצה אחת, ללחוץ יד לנשיא המדינה שמען פרס, ותזכה להניף את הגביע לצלילי השיר "we are the champions" של להקת קווין המיתולוגית מה שהפך למסורת בכל העולם. קבוצות הליגות החובבניות, ינסו ביומיים הקרובים להיות הסינדרלות החדשות של מפעל הגביע וללא ספק ואת זה אנו יודעים ממשחקי עבר, כאשר קבוצות חובבניות פוגשות קבוצות מקצעוניות המשחקים הללו מרתקים ומותחים עד הסוף ברוב המקרים.
אזור יעשו זאת שוב וידיחו קבוצה מהליגה הלאומית? (צילום: שלמה אשר חיים)
טורניר הגביע היוקרתי, מחזיר אותי לימי העבר הגדולים של הקבוצות הקטנות שכיום הם נקראות קבוצות צמרת בעיקר בליגת העל ובליגה הלאומית. אני זוכר בהיותי ילד כאשר הייתי בשלבים המכריעים ( חצי גמר- גמר) יושב באיצטדיון בר"ג או בכל משחק איצטדיון אחר, משחקי הגביע בשבילי היו חוויה משחמחת, מרגשת ובעיקר מסקרנת. לראות קבוצות קטנות שעם תקציב נמוך שאן נחבר את כל תקציבם, פעמים רבות לא יגיעו למשכורת אחת בליגות המקצועניות, משחקות בהתלהבות, ברצון ובעיקר בהרבה אמונה על מנת לנסות ולהפתיע ולהפוך בלילה אחד לגיבורים/ מפורסמים ולא חסרים הוכחות לכך.
אחת מהדוגמאות הזכורות בראשי היא הפועל יהוד המיתולוגית, שזכתה בגביע וכולם חשבו שהיא תהיה הדבר הבא של הכדורגל הישראלי, אבל מהר מאוד הבינו שזה לא יקרה כי חלומות לחוד ומציאות לחוד. למרות זאת, מה רע לחלום, מה רע להיות גיבור ליום אחד שכך חובבי הכדורגל בארץ יכירו אותך והשם שלך יירשם בדפי הסטטיסטיקה וההיסטוריה, מקום באירופה, ושלא נדבר על הכבוד הגדול שלו אתה זוכה, ככה שיש לכל אחד מליגה ג' עד ליגת העל, על מה להילחם.
בעונה הקודמת, הסינדרלה התורנית הייתה הפועל אזור אשר עשתה היסטוריה ולאחר 24 שנה בליגה ב' עלתה לליגה א' והדיחה עם הרבה אמונה, דם יזע ודמעות על כר הדשא את הכח ר"ג מהליגה הלאומית. שמחה גדולה הייתה במועצה, כאשר השיר המופרסם איפה זה בכלל אזור? כולם ידעו איפה זה אזור והיא הוגרלה לשחק מול מכבי חיפה בתקופת בנאדו בהחזירה למקום השני בטבלה, שם זה כבר לא היה כוחות אך הרגעים המאושרים שעברו האוהדים, השחקנים, המאמנים וההנהלה לא יישכחו לעולם. הפועל ראשל"צ, הדיחה את הפועל ת"א (שנה שחורה לאדומים) וראשון הגיעה עד חצי הגמר של גביע המדינה, כך שהכל אפשרי אם רק מאמינים.
הקבוצות של הליגות החובבניות (יפו, בת ים, אזור, שעריים, מחנה יהודה, כפר שלם, כפר קאסם, אחווה ערבה, הפועל חדרה, מגדל העמק, מכבי והפועל דליית הכרמל, כפר סבא וכו'). יכולות להפתיע את הקבוצות הגדולות, ולהפוך לסינדרלת הגביע וכמו שכולנו יודעים: לגביע יש חוקים שלו.
