למעלה מ-3000 אוהדים רחובותים צבעו את המגרש בדגלים, צעיפים וחולצות כחול-לבן, ויש שיאמרו שהאווירה והצבעים הזכירו משחק של נבחרת ישראל. חשוב לציין כי הקהלים של שתי הקבוצות התנהגו למופת והעבירו תשעים דקות בעידוד נפלא וצבעוני. 4500 צופים נכחו במגרש במשחק גמר הפלייאוף של ליגה ב'!!! אני תוהה, איפה יש עוד כמות כזו במשחקים בליגה הלאומית, ובטח בליגה א', שחוץ מהקהל של קטמון, יפו ויבנה, לא מתברכת במספרים יוצאי דופן. ביציע הכבוד נצפו אבי נימני, דוד אמסלם, ניר לוין, איציק עובדיה, שרון מימר, ארז בנודיס, רביב ספיר ועוד אנשי כדורגל, שבאו לראות עם יש איזשהו כישרון שיתאים לליגות גבוהות יותר.
הקהל הזה שווה ליגה לאומית!! פשוט חוויה!! (צילום: אביחי חיים)
חצי שעה מהפתיחה אפשר היה להרגיש במתח על כר הדשא: שי מאור מדרבן את שחקניו, מנחס איריס מנגד עושה קילומטראז' על קו האורך של המגרש, וחברי ההנהלה של הקבוצות דואגים שאף תושב שבא מעירם לא יישאר ללא כרטיס. חולצות, בלונים וקונפטי הם אביזרי העידוד הנפוצים ביציעים והנה זה מתחיל.
שחקני שעריים ניצחו את המשחק, ראשית כל, בזכות הלב הענק שלהם, הנשמה הגדולה ומשחק הקרבה יוצא מן הכלל. מבחינה מקצועית לא ראינו כדורגל גדול משתי הקבוצות. המשחק נפתח בגישושים ובהססנות של המאמנים, השחקנים לא הסתכנו וכל שחקן שמר על עמדתו מבלי לקחת סיכונים מיותרים. אזור שלטה יותר במשחק, אך לא באה לידי ביטוי. חזקי טיה, המגן השמאלי הבלתי נגמר, חיסל לחלוטין את חלוץ הפועל אזור דודו ביטון. מנגד, כפיר שנסי ואורן רותם לא הצליחו להסתדר עם החלק הקדמי המהיר והזריז של שעריים, בראשותו של עידו יוסף הנפלא, ששני השערים באו עקב פעולות חילוץ כדור שלו.
במרכז המגרש פתח שי מאור עם קובי כהן בעמדת הקשר האחורי, מהלך שהתברר כבינגו, מאחר וכהן חיסל את מוסא בן חיים, שלא הרבה לגעת בכדור, ונתן לברק ורד להניע את המשחק. אלירן מגול עשה הרבה כאבי ראש לפדלון וסבג, אך לא הגיע למצב ממשי עם הפנים לשער.
המגן הימני המצוין של אזור אלעד קייזר הרבה לעלות, אך לא הצליח לבשל שער כמו במשחקים הקודמים. בתא הכבוד הוזכר השם קייזר לא מעט מצד מאמנים בליגה הלאומית, ואל תתפלאו אם תראו את המגן הצעיר של אזור בליגה הלאומית בעונה הבאה. בהחלט יש לו מקום שם.
עידו יוסף, חלוצה של שעריים. היה מספר 1 על המגרש. (צילום: אביחי חיים)
למחצית השנייה עלו הקבוצות בהרכבים זהים ולא נערכו חילופים. גמליאל פרץ הצעיר לא הצליח לבוא לידי ביטוי מול המגן של שעריים, ויטל דבח, ולדעתי, אם שי מאור היה פותח עם שי כחלון, שהחליף את פרץ מאוחר יותר, אזור הייתה מסוכנת יותר, שכן פרץ לא מנוסה במעמדים אלו. עם הדחיפה של הקהל הנפלא, עלתה שעריים ליתרון 0:1 משער של "האקס-פקטור", ארז ירימי - תנו לו מצב כזו ומתוך שינה הוא כובש שער.
3 דקות לאחר מכן, השליישיה הקדמית של שעריים משאירה את אזור ללא מילים ועולה ליתרון שני במשחק: עידו יוסף מחלץ, ירימי מבשל ועזרא כובש - שער נהדר. בסיום המשחק רצו שחקני שעריים לחגוג עם הקהל האדיר שלהם שלא ידע נפשו מרוב אושר. יאמר לזכות שי מאור שהוא נהג באופן ספורטיבי ביותר, ובירך שחקן שחקן של שעריים ואף התחבק עם מנחם איריס ואיחל לו בהצלחה.
ביום רביעי יהיה לאזור צ'אנס נוסף לעלות ליגה, לאחר 25 שנים ומשחק - הזדמנות שלא תחזור, שכן השנה הושקע תקציב גדול בקבוצה, וכישלון אינו אופציה מבחינתה. בעונה כזאת שעושה אזור, ומפרקת את כל הליגה, זה פשע שהיא לא עולה מהמקום הראשון. אך כבר התרגלנו למציאות ההזויה של לוזון וחבורתו השנה.
יש לציין את האירגון הנפלא של ניסן מורד, נציג ההתאחדות, שהעביר משחק קשה מאוד לניהול באופן חלק, בשיתוף עם שופט ליגת העל, זיו אדלר, שהיה בכל מקום במגרש ושפט ללא דופי. שחקני נתיבות נכחו במשחק ולמדו כל שחקן באזור, שכן קל לא הולך להיות לשתי הקבוצות. ביום רביעי נראה עוד משחק נהדר, רק עם פחות קהל. מה לעשות שקהל כמו של שעריים יש רק אחד?
