"גולר" הוא אתר אינטרנט של הליגות הנמוכות – כביכול, הליגות הלא נחשבות. אני שייך לאלה המאמינים שכדורגל זה לא ליגת העל וליגה לאומית בלבד. כדורגל זה לא רק "הפרמייר ליג", "הבונדסליגה" או "לה-ליגה". לא ולא. נכון, הרייטינג מתרכז רק באותן ליגות מקצועניות, עם הכסף הגדול וההימורים. אך בעיניי הכדורגל הוא, בראש ובראשונה, מאות הליגות של החובבנים, אלפי מועדוני "הקאונטי סוקר" באנגליה או בהולנד ובכל מדינות העולם. מדובר על מיליוני אנשים, שיום-יום מתעניינים בכדורגל: חובבנים בליגות ארציות, ליגות מחוזיות ועירוניות, בליגות נוער וילדים. במדינות אלו, לכל מועדון קטן בכפר קטן, יש אתר אינטרנט, מועדון חברים עם בר, שולחן ביליארד, ולפעמים, בצד, גם כמה מגרשי טניס. אם אתה חבר במועדון כדורגל שכזה, ואני הייתי כשעדיין גרתי לפני הרבה שנים בהולנד - זה חלק מהחיים שלך. אתה חי, נושם ואוכל כדורגל. גם היום, כשאני מגיע להולנד, תמצאו אותי בזמן הפנאי שלי במועדון שלי, המשחק בליגה העליונה של החובבנים, ונוסד ב-1879 (לפני 133 שנים!!!).
אברהם דה פריס, "הכדורגל האמיתי נמצא בליגות הנמוכות" (צילום: גיא חזקיהו)
אז למה אני כותב את כל זה תחת הכותרת עולם הכדורגל בוער, הספורט שלנו תחת אש צולבת?
מכיוון שבימים אלה כוווווולם מתעסקים עם הכדורגל שלנו, שמאז משחק הדרבי בין מכבי והפועל תל אביב, נמצא חזק בכותרות. כל פוליטיקאי, חבר כנסת, שר זה או אחר, כולל שרת הספורט המהוללת, רצים למצלמות ולמיקרופונים בכדי להביע את דעתם הלא מלומדת על הכדורגל שלנו. כן, על הכדורגל שלנו. גם בליגות הנמוכות אנו עדים לא פעם לאלימות, אנו מבקרים במגרשים לא מגרשים, מגרשים בלי תנאים מינימאליים. אני צופה לא פעם במשחקי ילדים או נוער, ולא מאמין למשמע אוזניי, שקולטות את הקללות שההורים (גם אמהות!!!) מרשים לעצמם לשפוך על ראשיהם של הצעירים. לא חשוב אם הן מושמעות לעבר שחקן יריב או לעברו של חבר לקבוצה, שלא מוסר כדור לבן ה"גאון" שלהם. זו אותה האלימות אשר היינו עדים לה בדרבי.
אז מה ניתן לעשות? לא נמציא מחדש את הגלגל. נעתיק את התהליך שנקטו בו באנגליה, ארץ החוליגנים. מדובר בתהליך פשוט: אותו בן אדם שנתפס מתפרע לפני, בזמן או אחרי משחק כדורגל, ייעצר על ידי המשטרה, ויובל למחרת בבוקר בפני שופט שישפוט ויכלא אותו לשבוע, שבועיים, חודש או חודשיים, על פי חוק (שכבר קיים בארץ!) ועל פי חומרת העבירה. בנוסף לכך, אותו "אוהד" יתייצב למשך זמן מוגדר וממושך, לאחר שיסיים לרצות את עונשו, כשעה לפני כל משחק של קבוצתו ועד לשעה לאחר סיום המשחק, בתחנת המשטרה הקרובה לביתו. רבותיי, אתם תופסים איזו עונש זה??? במידה ושיטה זו תיושם - אני מתחייב שכמו באנגליה ובארצות אחרות, בתוך שנה לא יהיו כאן יותר מהומות. הרי לא תמצאו ילד, הורה, או סתם פרחח מצוי שירצה לשבת באבו-כביר או בכלא, אפילו יום אחד בלבד. הרי כל אלה אנשים טובים, סתם מטורללים ולא נורמאליים.
הקהל הגדול של קטמון. שרק ימשיכו לעודד ולשיר שירים לקבוצתם. (צילום: לירן דורף)
אין ספורט יותר פופולארי מאשר הכדורגל שלנו. בגמר אליפות העולם האחרון צפו יותר משני מיליארד אנשים. בהולנד, עם אוכלוסיה של 17.5 מיליון אנשים, צפו 12.5 מיליון (!!!) בשידור הטלוויזיוני. הכדורגל שייך לכל העם: למאבטח, לסטודנט, לזמר, לפועל, לאימהות, למנהלת בית ספר, לשליח ולחבר פרלמנט. הכדורגל הוא של כווווולם. יש לי ידידה כזו, עובדת סוציאלית, בערב אני הולך איתה לשמוע את בטהובן בתזמורת הישראלית, ולמחרת היא קרבית באדום בבלומפילד. היא אישה גזעית אמיתית, המבינה בכדורגל ובכל המסביב לו. עם ישראל חייב ללמוד שלא הכל הפקרות, ובטח שלא הכדורגל שלנו. זה עצום אך זה גם מחייב. אמנם אני רק בורג קטן בליגות הנמוכות, אין לי השפעה בחלונות הגבוהים. אבל אני מקווה ומצפה לראות, מי ירים את הכפפה??
