"בכדורגל לא הכול נמדד בכסף"
משה שפירא מאמנה של גדנ"ע יהודה, מספר בראיון מעניין על מטרות הקבוצה, הייחוד שלה לעומת אחרות, קריירת האימון שלו, מחלקת הנוער ועוד.
משה שפירא בן ה-31, גדל במכבי תל אביב עד גיל-14.משם עבר. לנוער של גדנ"ע יהודה וזכה שם באליפות.בבוגרים שיחק בקרוב לעשר קבוצות, תשע מהן בליגה הלאומית.שפירא זכה בגביע המדינה עם הפועל רמת גן.בנוסף, הוא עלה ליגה עם מכבי הרצליה ועם הפועל כפר סבא.בשלוש השנים האחרונות הוא מאמן במועדון גדנ"ע יהודה.
מה המטרות שלכם העונה?
"אנחנו קבוצה יחסית חדשה שהוקמה לפני שלוש שנים וכמעט אין לנו תקציב.להגיד לך שיש לנו ציפיות לקחת אליפות, אין לנו. אולם, כמובן שאנחנו רוצים להיות קבוצה טובה ואטרקטיבית.אנחנו רוצים להפריע לקבוצות האחרות אבל לא בקטע של בונקר. אנחנו רוצים לשחק פתוח והתקפי.אם נסיים בשישייה הראשונה זה יהיה הישג מצוין מבחינתנו".
לא יהיה לכם קשה בגלל התקציב הנמוך להגיע למיקום כזה גבוה?
"בכדורגל לא הכול נמדד בכסף.הדוגמה הטובה ביותר לזה היא הזכייה של הפועל רמת גן בגביע המדינה. למרות ששיחקנו בליגה הלאומית ניצחנו קבוצות גדולות כמו בני סכנין, הפועל באר שבע ומכבי תל אביב עד לזכייה אני רואה מועדונים שמשקיעים כל שנה ערמות של כסף ולא מצליחים לעמוד במטרות שלהם ככה שכסף זה לא הכול בכדורגל".
משה שפירא(ראשון משמאל)מאמן גדנ"ע יהודה.(צילום:גיא חזקיהו)
לדעתך יש ייחוד לקבוצה שלכם על פני אחרות?
"בהחלט.ראשית, יש לנו שבעה עשר שחקנים בקבוצה הבוגרת מתוכם ארבע עשר שחקני בית שגדלו בגדנ"ע.שנית, יש לנו ייחוד שאנחנו חבורה של חברים.גם אני שאני מאמן של הקבוצה גדלתי עם חלק גדול מהשחקנים ואנחנו חברים קרובים.אנחנו אוהבים אחד את השני ברמות שאנחנו יוצאים לבלות ביחד.אלו דברים שאין במקומות אחרים".
החברות הזו לא פוגעת מבחינה מקצועית?
"אני יודע לשים את הגבול ותאמין לי שיש גבול.אני חבר של כולם ואוהב את כולם.אני יכול לדבר עם שחקן שעות בטלפון אבל, אם כשהוא יגיע לאימון הוא יעשה משהו לא בסדר הוא יעוף הביתה באותו רגע".
תתאר את קריירת האימון שלך עד כה.
"לפני שלוש שנים כשהקבוצה גדנ"ע יהודה נפתחה אימנתי את הקבוצה בליגה ג' שם סיימנו במקום החמישי. כמו כן, לפני שלוש שנים הייתי גם עוזר בנוער של הגדנ"ע.בשנה שעברה אימנתי את נערים ב' במועדון והשנה אני מאמן בנוסף לקבוצה הבוגרת את ילדים א'.
הבעיה העיקרית שלי היא שאין לי תעודת מאמן בוגרים, ואני יכול לאמן עד נערים א'.כלומר, אני גם לא מופיע בתור מאמן של קבוצת הבוגרים.אני עובד עם בחור בשם וויליאם פאנוס שלו יש את התעודה של המאמן.אני אמנם מאמן את הקבוצה בפועל אבל לא אני מופיע בתור המאמן.כל השחקנים ומי שמסביב יודע שאני המאמן אבל מי שלא מכיר את גדנ"ע יהודה לא יודע שאני המאמן וזו בעיה".
אז למה אתה לא מוציא את התעודה?
"אני רוצה להוציא אבל אני מחכה שהבעל בית יממן את זה.זו תעודה שעולה הרבה כסף ככה שכרגע זה לא משתלם לי מבחינה כספית.אולם, כמובן שאני מקווה להוציא את התעודה כמה שיותר מהר".
הזכרת קודם קצת את העבודה שלך במחלקת הנוער.למה שווה לשחקנים ללכת למחלקת הנוער שלכם ולא למחלקות נוער אחרות?
"אמנם יש לנו קבוצה בוגרת אבל, כל שחקן שמסיים את קבוצת הנוער מקבל את כרטיס השחקן שלו והולך לאן שהוא רוצה. כרטיס שחקן זה דבר חשוב.יש שחקנים שמסיימים נוער בקבוצות מסוימות ונתקעים.המועדון לא רוצה אותם אבל גם לא מוכן להביא להם את כרטיס השחקן.זה יתרון אדיר שיש לנו משום שבמקומות אחרים אין את זה.בנוסף, המועדון הזה יותר קטן וביתי ולא ממוסחר כמו המועדונים האחרים.יש יתרון בגדנ"ע בקטע הזה".
אתה מאמין שתקבל ההזדמנות להתקדם בקריירת האימון שלך?
"אני מאמין שמי שמכיר אותי ואת היכולות שלי יודע מה שאני שווה.מי שמכיר אותי אומר שברגע שאקבל את הזדמנות אוכיח את עצמי.אני מחכה לצ'אנס".
