המילה דרבי בכדורגל מעוררת המון אמוציות. באופן טבעי, מי לא רוצה לנצח דרבי? להסתובב ביישוב עם הראש למעלה. "ניצחנו בדרבי", צמד מילים מרגש עבור אוהד.
במגזר כל זה הופך להיות כפול ומכופל ועוד לפני בחירות לעירייה/מועצה. קבוצה אחת מזוהה עם ראש המועצה המכהן, היריבה האופן טבעי מזוהה עם היריבים שלו. ומה משחק דרבי מעביר לכם בראש? מגרש מפוצץ, קהלים מעודדים, צבע, שחקנים דרוכים, הנהלות עצבניות. אש.
משום מה הדרבי של כפר כנא מזמן כבר לא כזה. וכולם ראו את זה בשידור ישר בטלוויזיה. מי שלא מכיר את הליגות האלה, צפה במטרה לראות משחק כדורגל מעניין ומהנה.
בפועל מה ראינו? שתי קבוצות שמתמסרות יותר לאחור מאשר מסירות עומק, יותר שחקנים ש"מפחדים" לעלות ולסכן את שער היריבה כך שבמקום לראות כדורגל איכותי כיאה ליום שישי אחר הצהריים, צפינו במשחק סגור ללא התקפות מיוחדות ולא יכולנו שלא לחשוב, האם המשחק "נסגר" על תיקו עוד לפני הפתיחה? האם זה נעשה בשביל "שלום" בכפר?
והאוהדים? לא מגיעים בהמוניהם ובטח שלא צובעים את המגרש ולא רק זאת, חלק מאלה שכן הגיעו נשמעו בשידור מתלוננים על איכות המשחק וצעקו "המשחק סגור, המשחק סגור".
ואנחנו שואלים, סגור על מה? על תיקו?
וההנהלות שאמורות להיות מתוחות ועצבניות, חייכו, התחבקו ונראו מאד מרוצות מהתיקו. ממש חברים טובים.
והבדיחה? על כולנו. לתשומת לב ההתאחדות וערוץ הספורט.
צעירי כפר כנא...האם רצו באמת לנצח את הדרבי? צילום: חגאג רחאל
