מאמן הכושר של ירמיהו חולון בארבע השנים האחרונות, איילון קופמן (40) נשוי + 2 ילדים מקסימים, משרת בימים אלו במילואים ביחידות המיוחדות ללש"ב
(לוחמה בשטח בנוי), קופמן מספר על פעילותו בצבא בימים אלו: "אנחנו יושבים ליד רמאללה, אבל קופצים הרבה לג'נין ושכם לכל מיני פעולות".
על תקופת המלחמה מאז השביעי באוקטובר אמר קופמן: "אני לא אשכח את היום הזה, יותר נכון את הכמה שעות לפני - ביום שישי הייתי בקבלת שבת בשכונה החדשה שעברנו אליה חודש לפני המלחמה, נאות שמיר ברמלה. בסוף התפילה יצאנו עם הספרי קודש מחוץ לבית כנסת והתחלנו בהליכה לגינה הקרובה, אני אומר לחבר שלי תראה כמה אנשים יש פה ישתבח שמו לעד, היינו כ-400 איש ספונטני, כולם שרים, שמחים ונהנים כל האנשים שגרים מסביב לגינה יוצאים החוצה ומנופפים בדגלי ישראל ושרים איתנו, מדובר בבניינים רבי קומות והמראה ממש ריגש אותי - היינו כמה שעות טובות בגינה ואיבדתי לרגע את תחושת הזמן שלי, שחזרתי הביתה אשתי אמרה לי איפה אתה חכינו שתבוא כבר שנעשה קידוש. סיפרתי לאשתי מה היה ובטח מה מחכה לנו מחר בבוקר, אני דתי ואשתי מתחזקת לאט לאט ומידי פעם מציצה בטלוויזיה בשבת".
קופמן ממשיך ומספר: "הלכנו לישון וקמתי בשבת ב-5:45 אמרתי אשים עוד טיפה ראש ואז אקום להתארגן, פתאום אנחנו שומעים אזעקה, ישר קמנו ולקחנו את האוצרות שלנו לממ"ד, בתוך הממ"ד שמענו פעמיים אזעקה ואני ברוגע שלי אומר לאשתי טוב אני הולך להתארגן לבית כנסת, היא אומרת לי סבבה - ככה זה קרה שלוש פעמים ובפעם הרביעית הבנתי שאנחנו בסיפור אחר לגמרי ואשתי התחילה לדאוג אמרתי לה שאני אתפלל בבית ואשאר אתכם, תוך כדי אני אומר לה, לירין מה ראית אתמול בלילה בטלוויזיה, יכול להיות שהורדנו להם איזה בכיר, אשתי אומרת לא שמעתי. היא הדליקה את הטלוויזיה ואנחנו קולטים שכל הארץ בירי טילים ואין שום עדכון בערוצים, כעבור כחצי שעה קולטים בחדשות מתחילים לטפטף שיש חדירות ויש בלאגן, אמרתי ללירין תקשיבי אני לא מבין מה קורה פה אבל תיקחי בחשבון לפי מה שאני רואה אני מוקפץ ביום ראשון או אפילו במוצ"ש. היא אומרת לי "מה פתאום!", עבר עוד מעט זמן ואני קולט שהמצב ממש בעייתי אז שמתי את הנייד על צלצול ומתחיל להתפלל יחיד, אבל הראש שלי בכלל במה שקורה ואז קיבלתי שיחת טלפון מהמ"מ, אשתי ענתה כי התפללתי - הוא אמר לה תגידי לו שאנחנו מוקפצים שיבוא ליחידה. כבר ב-11:30 הייתי בצבא... אז כמו שאמרתי - אני לא אשכח את היום הזה בחיים".
כבר בבוקר של השביעי לאוקטובר, איילון קופמן הוקפץ למילואים
לגבי הגעגוע לכדורגל אמר איילון קופמן: "את האמת אני אגיד לך, בהתחלה לא חשבתי על כדורגל כי הראש היה נעול מטרה, אבל אחרי כחודש וחצי המחשבות מעט מעורבבות בין אם זה לחזור לכדורגל ומאידך איך אפשר לחזור לכדורגל... אבל עכשיו שחצינו את ה-60 ימים למלחמה, צריך לחזור ולחיות עם המלחמה והנה כבר חזרנו ב"ה".
מה אתה חושב על זה שחזרנו לשחק?
"אני חושב שזה מהלך ראוי ונכון, צריך להתחיל לחזור לשגרה אבל עדיין לשים לב לכל דבר, כי אנחנו עדיך במלחמה".
מה קורה איתך? מתי נראה אותך חוזר לעניינים?
"במקרה יצאתי שבת הזאת הביתה כי כבר לא יצאתי שבת מלאה יותר מחודש, אבל לצערי לא אצליח לחזור כרגע לשגרת אימונים מלאה"
לסיום אמר קופמן: "יש לנו נטייה לשכוח דברים, אני מקווה שבכדורגל ובכל העם לא נשכח ולא נסלח את מה שעשו לנו. אני מוכן ועוד כמוני הרבה אנשים מוכנים להיות במילואים עוד תקופה ארוכה, אבל חייבים ללכת עד הסוף. שהשם ישמור עלינו, חייבים לסיים את המשימה. שיהיה לנו חג חנוכה שמח ובשורות טובות".
