מאמן מהיציע: עדי לוי מנתח את המשחק בין מכבי שעריים למ.ס דימונה

המאמן הוותיק עדי לוי אשר אימן שנים רבות בליגה א' צפה בליגה א' דרום בין מכבי שעריים ומ.ס דימונה וניתח באופן מקצועי. שווה לראות מה המאמן הוותיק חושב על המשחק, על הקבוצות....והאם מכבי שעריים תצליח לשרוד בליגה ?

"ואיזה מסכנים האוהדים..." 

נתחיל עם גילוי נאות, את שעריים מנהל היו"ר מני סוויסה שעבד איתי כמאמן שוערים ( מצויין ) כשאימנתי את הפועל מרמורק בליגה הארצית דאז ,ומאמנים אותה היום ארז בלפר  ורון קופרלי . עם ארז הייתי יחד בצוות האימון של נבחרת הנשים  במשחקי המכבייה , ארז כמאמן הנבחרת הבוגרת ואני כמאמן הנבחרת  הצעירה עד גיל 19 . עם רון קופרלי ומשפחתו ההיכרות היא רבת שנים. 

אחרי שעברנו את זה נתחיל לבדוק מה בעצם היה לנו ביום שישי . ההגעה למגרש המיתולוגי של שעריים תמיד מלווה בזיכרונות מהעבר, שלי כשחקן מכבי יפו, או כמאמן מכבי יפו, וכמאמן בני יצ'אלאל וחגיגות הגביע כך שזיכרונות טובים יש. המשחק הפגיש 2 קבוצות אומנם עם מטרה זהה –ניצחון ויהי מה  ! 
שעריים שחייבת את מלוא הנקודות כדי לברוח מהתחתית הבוערת ולהבטיח ( ללא כאבי ראש מיותרים לאוהדים ) עוד עונה בליגה א' , ודימונה שחייבת נקודות כדי להתקרב לצמרת. כבר בחימום היה אפשר לראות ולשמוע את העידוד של שחקני שעריים אחד את השני ואת הרצון האמיתי לקחת נקודות במגרש הביתי לעיני קהל שלזכותו ייאמר לא הפסיק לעודד עד הדקה האחרונה. 

מנגד דימונה נראו קצת זחוחים וקצת כאלה שהגול הוא עיניין של זמן ואנחנו מדברים בינתיים רק על החימום. אני לא בטוח שרומן זולו מאמן דימונה כשבנה את תוכנית המשחק לקח בחשבון זחיחות. שעריים החלה את המשחק עם המון מוטיבציה ולכל כדור הגיעו לפעמים יותר משחקן אחד, בדקות האלה ובעצם לאורך כל המשחק הקו המרכזי של הקבוצה - רוני ספקטור ששלט בכל מאבקי הקרקע והאויר מול התקפת דימונה דרך עמית שפירא הפעלתן שנע עם ובלי כדור ואברהם יוסף הקפטן שעזר בניהול המשחק ובשליטה במרכז. השלישיה הזאת שלטה במרכז השדה ואנחנו כבר יודעים שמי ששולט באמצע שולט בעצם במשחק, אז משחק כדורגל איכותי  בין הקבוצות לא כל כך היה ואתם יודעים מה ,אני יכול להבין את שעריים. הרצון לנקודות גובר על הרצון לשחק כדורגל יפה וכמו שכבר אמרו " עדיף לחיות מכוער מלמות יפה".

 דווקא דימונה הניעו את הכדור בתחילת המשחק בעיקר "מסביב" דהיינו לרוחב  בניסיון למצוא פירצה שדרכה יהיה אפשר להכניס כדור עומק , אבל כדאי לזכור שכשקבוצה מניעה כדור ומולה יש "מתנגד" כמו שהיה אומר דוביד שוויצר המאמן הגדול כדאי ורצוי למצוא פתרונות חוץ ממשחק עומק , כמו משחק אגפים ( בידוד של אחד על אחד ) ומשם הוצאת קרוס לאמצע , או דאבל פס וכניסה לרחבה , או פעולות אישית אך שום דבר מזה לא היה. כאן גם המקום לומר שמסירה של השוער לאחד מהבלמים ומשם בעיטה לחלוץ לא נקרא בילד אפ .. אם יש לחץ גבוה של הקבוצה היריבה והקבוצה לא מתורגלת או עם ביטחון לצאת עם בילד אפ להתקפה עושים דבר פשוט כדי לא להסתבך – חיפוש שחקן באחד מהכנפיים ( שחקן קישור או מגן ומשם קדימה בלי להסתבך ) 
 שעריים  מנגד היו מוכנים וראינו 11 שחקנים מאחורי קו הכדור כאשר בחטיפת כדור של ההגנה או החלק האחורי של הקישור – עמית שפירא ואברהם יוסף   המטרה היתה כדור עומק ארוך לשחקן המטרה אחמד מצרי ולקוות לטוב. המשחק התאזן לאחר כ 10 דקות ושעריים הבינו שבהחלט אפשר ואפילו רצוי לצאת להתקפות בטח במגרש הביתי בטח בעידוד הקהל ובטח בתנאי מזג האוויר המשתנה. כך גם הגיע שער היתרון של שעריים שהחל בכלל מהוצאת חוץ בצד שמאל ועם עזרת הרוח וקצת מזל ( תמיד צריך קצת..) הכדור הגיע לעמית שפירא ומשם לחיבוקים חזקים של השחקנים וקפיצות שמחה של האוהדים .
שעריים המשיכו להיות מסוכנים בהתקפות המתפרצות לאחר שכמעט כל שחקני דימונה השתתפו בהתקפה , באחת מהן ואנחנו זוכרים ש 5 דק אחרי גול יש או שיויון או מצב מסוכן לאחת מהקבוצות אז הפעם אחרי התקפה דימונאית מהירה ובעיטה חדה  הכדור נעצר אצל רוי בייגל השוער המקומי.

משה אסולין, שער שיוויון לא הספיק לניצחון עבור מ.ס דימונה. צילום: יגאל צריקר

שעריים יכולה היתה לנצל את היציאות קדימה  של דימונה כדי "לעקוץ" שוב אך וכאן ישנו פרמטר חשוב בכדורגל והוא – קבלת החלטה.  ושוב, אפשר להבין את הלחץ הגדול בו נמצאת קבוצה שנלחמת על חייה ולכן לא תמיד ההחלטה שלוקח השחקן היא הנכונה או שההחלטה כן נכונה אך הביצוע לא והנה הלכה ההזדמנות  ולכן ראינו לא פעם מסירות לא מדוייקות או  השתהות במסירה. שעריים חייבת לשפר את משחק ההתקפה כי כלים התקפיים  יש לה  ואני די בטוח שצמד המאמנים עובדים על תבניות התקפה באימונים לשיפור יכולות  ועם עבודה נכונה  התוצאות יגיעו. ככל שהתקדם המשחק ניתן היה לראות פערים גדולים בין מערכי הקבוצות וטעויות הגנה בסיסיות בשתי הקבוצות שבמזל לא הסתיימו בשערים.

קהל אוהדי שעריים יוצאים מאוכזבים בסיום המשחק. צילום: איתמר מורז

המחצית השנייה היתה המשך של הראשונה מבחינת שעריים - לחימה על כל כדור, מצד שני דימונה הבינה שכדי לצאת עם משהו היא חייבת לשנות את קצב המשחק ואת סגנון המשחק ולהתחיל להפעיל לחץ על הגנת שעריים. שוב ראינו הנעת כדור של דימונה מסביב מול "אוטובוס" במרכז עם יציאה למתפרצות של שעריים במטרה להגדיל את התוצאה. בדקה ה-65' לערך כשהלחץ בשיאו הגיעה הישועה של דימונה משום מקום ובהחלטה קצת תמוהה של שופט המשחק הגיע שער השיוויון של משה אסולין. אחרי שער השיויון דימונה ניסו ל"גמור" את המשחק בעיקר בהגבהות לרחבה מה שהתברר כצעד לא חכם כי זה תמיד נגמר בידיו של רוי בייגל ומשם די מהר קדימה למתפרצת , ואני רק שאלה,  אם כבר לייצר לחץ למה לא לנסות ולשחק מהר ועל הדשא ? למה לא לבעוט מרחוק כדי להוציא את ההגנה החוצה ? למה לא לנסות להיכנס בין הקווים ? לרווח את המשחק? שינויי כיוון ? אבל כבר אמרנו שכדורגל גדול לא היה .  בדקות האחרונות של המשחק שעריים ושוב בעידוד הקהל ניסתה להבקיע אך כאן ראינו את דימונה מסתגרת ושומרת על הנקודה .

ניפגש במגרשים .

עדי לוי בניתוח המשחק בין מכבי שעריים ומ.ס דימונה צילום: יח"צ