תקופת מבחן
בשישי הקרוב צפוי לבית"ר ר"ג מפגש מול מכבי השרון נתניה (שנמצאת נקודה אחת בלבד מתחתיה), משחק שעשוי לשלוח את אחת הקבוצות למבחנים. גיל ליברובסקי, בלמה של ר"ג, התראיין ל"גולר" לקראת המשחק.
לאורך הקריירה שלו, ליברובסקי תמיד נשאר קרוב לאזור ר"ג. בגילאי הטרום והילדים הוא שיחק במכבי ת"א צפון, ובנערים ג' עבר לשמשון ת"א. בשנה הראשונה שלו בנוער, הוא עשה את המעבר לר"ג, לבית"ר המקומית, ובשנה השנייה חצה את הכביש לקבוצתה של הכח ר"ג. את הקריירה בבוגרים הוא חילק בין בית"ר ר"ג, קרית אונו ושיכון ותיקים, ובתחילת השנה הוא שב לבית"ר, שם גם החל את דרכו בבוגרים.
גיל ליברובסקי, מימין בכחול. עושה עונה מצויינת בביתר ר"ג. (צילום: קובי בס)
לקראת המשחק הקרוב, צומת דרכים משמעותית בעונה מלאת תהפוכות עבור הקבוצה, התראיין ליברובסקי לאתר "גולר" וסיפר על דרכה של הקבוצה ועל המשך הקריירה שלו, שעברה, גם היא, תפנית בתחילת העונה.
ש: גיל, חג שמח, אתם נקודה מהמבחנים, מה הסיכוי שלכם?
ליברובסקי: "תראה, רק לפני שבועיים כבר היינו חמש נקודות מעל לפלייאוף התחתון וכבר התחלנו לפנטז על העליון. לאור התוצאות של שני המשחקים האחרונים, כנראה שקצת נסחפנו ושאנחנו לא באמת ראויים להיות שם. אבל מצד שני, אם להיות טיפה רחמניים, אז בשני המשחקים האחרונים הסגל שלנו התקצר בצורה דרמטית, עד כדי כך ששחקנים שיחקו עם פציעות ומחלות, כי לא היו מי שימלא את מקומם. אני עצמי נפצעתי קשה במשחק נגד האורתודוכסים, אושפזתי בביה"ח וגמרתי את העונה. בכל מקרה, כמו שמקומנו לדעתי לא בפלייאוף העליון, כך הוא גם לא בפלייאוף התחתון, אלא איפשהו באמצע. לא מגיע לנו להיות מועמדים לירידה. מצד שני, אין מגיע, ואם בסוף העונה נהיה בפלייאוף התחתון – אז כנראה שזה מקומנו. אין בלוף".
ש: שבת משחק קשה מול השרון נתניה, מה צפוי?
ליברובסקי: "המשחק נגד השרון נתניה זה למעשה כמו טרום פלייאוף תחתון מבחינתנו. ניצחון ואנחנו תשעים אחוז נשארנו בליגה – הפסד ואנחנו תשעים אחוז בפלייאוף. אני, לצערי כאמור, לא אוכל לשחק, אבל אני מאמין שהחבר'ה יתעלו וישיגו את שלוש הנקודות גם בלעדי".
גיל ליברובסקי, כדורגל זה משהו שאני אוהב, אבל הראש עכשיו באוניברסיטה. (צילום: לירן דורף)
ש: מבחינה אישית, עשית התקדמות יפה העונה, לאן פנייך מועדות שנה הבאה?
ליברובסקי: "למעשה, מאז שהגעתי לבית"ר ר"ג בנערים ב', היה לי את הרצון לחזור חזרה לקבוצה בכירה יותר, מקצועית, כי גם כשהייתי שם האמנתי שאני עדיין יכול להפוך לכדורגלן מקצועי. התמסרתי התמסרות טוטאלית לכדורגל. הייתי כל יום מתאמן לבד עם כדור ולבד בחדר-כושר, וחשבתי שבמוקדם או במאוחר זה יוכיח את עצמו, אלא שעם הזמן, ובעיקר בשנתיים האחרונות, התחלתי להבין איך הכדורגל פה מתנהל. שנה שעברה, למשל, הלכתי להיבחן בהכח ר"ג, שם כאמור שיחקתי בנוער, והכרתי את האנשים וחשבתי שיש לי מקום בסגל. היו באימון איזה ארבעים שחקנים. נגעתי בכדור אולי פעמיים. בסוף האימון המאמן אמר לי שאני לא מתאים. אתה מבין? זה בדיחה! ובאמת שאם זה לא היה עצוב אז זה היה מצחיק. בסוף עברתי לקרית אונו, שם כמעט ולא שיחקתי רק בגלל פרוטקציות, ואחרי כמה חודשים החלטתי שהספיק לי וחזרתי לשיכון. בגלל כל זה ובגלל כל מה שעברתי לפני כן התחלתי לאבד את האמון בסיכויים שלי להיות שחקן, והתחלתי להתייחס אל הכדורגל לא כאל מקצוע אלא יותר כאל תחביב. באופן פרדוקסלי, כמו שאתה אמרת, דווקא כשהתחלתי פחות להשקיע, עשיתי העונה התקדמות. אבל אני כבר המשכתי הלאה. הראש שלי עכשיו באוניברסיטה. אלא אם כן יקרה משהו באמת יוצא דופן ולא צפוי. כדורגל זה עדיין הדבר שאני הכי אוהב בעולם, זה לא השתנה".
