לכל אימון ומשחק הגיע עם אותו ניצוץ בעיניים ואהבה ותשוקה אינסופית למשחק, וזה כמובן חילחל והקרין עלי אישית ועל כל מי שהיה מסביבו. אילן היה מאמן נהדר ומוטיבטור גדול, השחקנים היו מהופנטים ממנו מהאהבה והתשוקה שלו למשחק לשחקנים, להנהלה לקהל ומחוש ההומור העצמי והכללי
בכל קבוצה ששיחקתי תחתיו, אילן היה הדמות הבולטת והמובילה, ולמעשה הוא תפקד בתור השחקן הנוסף והיה נמצא יותר בתוך המגרש מאשר הספסל. היינו מחכים בכליון עיניים לפני משחקי ליגה, לאסיפה ולשיחות המוטיבציה שלו. הוא היה מכין נאום לפני כל משחק, מספר לנו משלים על יחסים בין גבר לאשה או על החיים עצמם שהיו מסתיימים בפאנצ׳ים מצחיקים עד דמעות, ושנייה אחרי כבר היינו "טורפים" את כר הדשא.
חוויה מטורפת נוספת שהייתה לי עם אילן מתוך עשרות היתה במהלך פלייאוף העלייה לליגה א עם מ.ס כפר קאסם. בתחילת המשחק אילן הורחק ליציע עקב ויכוח עם השופט, ולאחר מספר דקות אני ושאר השחקנים שמענו לפתע את אילן מחלק הוראות ומרעיד את האיצטדיון גדוש האוהדים בצרחות וצעקות. כשהרמנו את ראשינו לעבר יציע האוהדים הבחנו באילן ,מוקף עשרות בעשרות אוהדי כפר קאסם, מגפון בידיו, נמצא על כתפי אחד האוהדים ובמשך כמעט 70 דקות לא הפסיק לכוון אותנו ולעודד אותנו מהיציע ולנטרל כל רעש של אלפי האוהדים שהיו במשחק ולעזור לנו לנצח כשהמטרה הושגה בסוף.
אילן עמד בהבטחתו להנהלה לשחקנים ולאוהדים כשהעלה את מ.ס כפר קאסם לליגה א והונף אחר כבוד על כתפי האוהדים בחגיגות האוהדים במרכז העיר כפר קאסם. כשראינו את השימחה והסיפוק בעיניו הבנו את גודל ההישג. משם כפר קאסם המריאה לגבהים חדשים אבל ללא אילן שעזב אחרי עונת העלייה, והמשיך להתגלגל בין ליגות א ל ב .
אילן אטלי ז"ל, מהמאנים היותר טובים שהיו לנו..יהיה זכרו ברוך...
מעבר למאמן, אילן היה חבר יקר גם מחוץ למגרשים הן לי והן לעשרות שחקנים ואנשים שעבדו איתו בכדורגל ובכלל. אפשר היה לדבר איתו על כל נושא בעולם, אפשר היה לצאת לבלות ביחד לצחוק על כל העולם, אבל במשחק עצמו היינו שומרים על הדיסטנס וזה למעשה היה הקסם הגדול שלו. שחקנים העריצו אותו ורצו לשחק תחתיו, ובגלל זה היה לו כמות מדהימה של שחקנים שהלכו אחריו לכל קבוצה. הוא היה מקריב גם את עצמו בשביל כל שחקן ולכן היינו נאמנים לו במאת האחוזים בכל אימון ומשחק.
אילן היה בן אדם מצחיק עד דמעות וישיר. היושר שלו בעולם הכדורגל הקשה גרם לו לסיים קדנציות מוקדם מהרגיל, ואולי גם מנע ממנו להתקדם לליגות גבוהות יותר וזה דבר שמאוד כאב ותיסכל אותו. אבל אי אפשר היה לקחת ממנו את האהבה האינסופית למשחק הכדורגל.
אני אישית המשכתי ללכת אחרי אילן לאילת, לחזור לכפר קאסם וגם בילינו ביחד שתי עונות בליגת החופים בישראל, ובכל פעם שאילן התקשר וביקש, התייצבתי כמו חייל נאמן.
בשנים האחרונות אילן הוריד הילוך בעולם הכדורגל ובילה שעות רבות באהבתו השנייה, הים שם מצא מרגוע ומנוח לפני משחקים ואחריהם או סתם ישב וצפה בשקיעה, שמע מוזיקה ולוגם בירה צוננת. אבל הדבר הכי חשוב לאילן היתה המשפחה שלו.
אילן הקדיש הרבה זמן למשפחה, לילדים ולנכדים שנולדו לו והוא היה על גג העולם בכל פעם שדיבר על משפחתו.
אילן היה איש אהוב בכל רחבי הארץ והוכחה לכך היא שהיו בלוויה שלו כ 200 אנשים שהגיעו לחלוק לו כבוד אחרון למרות המצב במדינה והסגר ההדוק, ואין ספק שבמצב רגיל היו מגיעים עשרות ואלפי אנשים לחלוק לו כבוד אחרון.
בסיום הלוויה ובדרכי החוצה מבית העלמין פתאום התגלתה לי התמונה הגדולה והאירונית במלואה.
אילן נטמן מוקף במשפחתו האהובה ובחבריו, וזאת בדיוק ליד שני המקומות האהובים עליו ביותר. מצד אחד מגרש כדורגל ובצד השני חוף הים ,ששלח גל גדול ולקח מאיתנו את החזק ביותר.
אילן היקר נזכור אותך ותישאר בליבנו לעד!!!!
