להתחיל מחדש: תור הזהב של מרמורק

קבוצה ביום: ממועדון גוסס למועמדת לעלייה, מבעלים כל יכול לבעלים ליברלי, מניתוק מהקהל לחיבור ממשי, משכונה ברחובות למועדון לגיטימי בישראל? הפועל מרמורק בעונה הקריטית ביותר שלה. בנודיס? שוב נמצא במבחן בו הוא מקווה שלא להיכשל. ארז נעמן מנתח

את קירות האצטוני מפאר המשפט הזכור מתוך השיר הנפלא של אוהדי הפועל מרמורק: "מרמורק, שיגעת אותי" שממשיך ב"מרמורק, הרסת אותי, מרמורק, את מאור עיני, את לי כל חיי, מרמורק שלי, הפועל מרמורק". לידו תמונה של איינשטיין "בשגעון" כדי להשלים את התמונה. אפשר להגיד הרבה על אוהדי מרמורק, חלטוריסטים הם לא. הקבוצה שלהם, אחרי שנים רבות של חלטורה, הפכה להיות בצלמם. אוהבת, מרגשת, אדומה. הציור המושקע הזה שעל הקיר, מראה מי היא הקבוצה היפה בעיר.

ההשוואה לשעריים היא בלתי נמנעת. הם כבר לא באותה ליגה (לעת עתה) ולא נראה שיפגשו בקרוב, אבך השכונות, מה לעשות, עדיין צמודות ורחשי העיר חודרים אל כולם. בשעריים יש בלאגן (כמעט כרגיל), מתעסקים בבעיות שלא קשורות לכדורגל (למרות הניסיונות להראות כאילו הכל רגוע) ואנשי ההנהלה מוצאים את עצמם מכבים שריפות – ורק התחילה הליגה.

לעומת זאת, במרמורק שוררות תחושה של אופוריה. אייל גולן ושינו זוארץ החליטו לקחת את הקבוצה כפרויקט, הציבו בתפקיד מפתח את האוהד המסור והאינטיליגט אילן סגל, שהפך את מרמורק מקבוצה – למשפחה. האיש שמבין ללבם של האוהדים, לא שוכח מהיכן הגיע ולאיש אין ספק מהם מניעיו. רמז: אהבה ללא תנאים.

ארז בנודיס. שנת המבחן שלו (צילום: ספיר צימרמן)

מרמורק של השנה היא לא חידה. הפתרון ברור: עליית ליגה – או כלום. פלייאוף זה פאסה. כספים רבים הושקעו בקבוצה כדי שתעשה את הצעד הנוסף הזה אל עבר הליגה הלאומית, כשמטרת העל של גולן וזוארץ היא להקים מחלקת ילדים ונוער ראויה. לכולם ברור שקבוצה בוגרת שמשחקת בליגה הלאומית, מקום אליו הילדים יכולים לשאוף כדי להתקדם, זהו תנאי הכרחי למחלקת נוער בריאה וטובה שבחזונו של גולן תמנה למעלה מ-500 ילדים.

אך בינתיים, יש כאן משימה לעמוד בה. בזה אחר זה נחתו במרמורק תותחים במונחים של ליגה א'. עידן חג'ג' (שוב) חזר, שון דיאמנט, עוז יפרח, קובי דג'אני, סהר שבתאי שחזר משעריים, עידו לוי וגיא עובדיה הם שמות שבהחלט אומרים רק דבר אחד: אנחנו הולכים לעלות ליגה ויהי מה. השחקנים יעשו את המאמץ, אבל על כל האגו שנחת בקבוצה יצטרך לנצח ארז בנודיס. הדעה הרווחת היא שלבנודיס, שכבר היה מאמן לגיטימי בליגה הלאומית "אין מה להוכיח", אבל רבים אחרים טוענים שיש לו מה להוכיח ועוד איך – בטח בתקופה הזו של הקריירה שלו.

שחקני מרמורק. אמורים לעמוד במשימה (צילום: יוסי סוריק)

בנודיס לא סיים יפה בשעריים. לאו דווקא בגללו, אבל בשורה התחתונה זו קבוצה שהוא בנה ולא הצליח להשאיר בה חותם (שוב, לא באשמתו), כשכעת הוא שוב מקבל קבוצה בה חתם לפני שידע שהולכים לרוץ לו מיליונים מתחת לרגליים ולמעשה נקלע לאותה סיטואציה בעייתית. בשנה שעברה אמר מקורב לבנודיס כי הוא נמצא בבעיה כיוון שאם ינצח 0:11, יגידו שזה לגיטימי כי יש לו קבוצה במיליונים. אם יפסיד, יקרעו אותו בביקורות. זהו מצב שבו אתה צריך ללכת על החבל הדק, שלא תיפול חלילה.

ההפסדים יגיעו. אייל גולן יצטרך להבין את זה, שינו זוארץ רגיל להפסדים ממכבי פתח תקווה והוא לא בדיוק האיש שנכנס לחדרי השופטים ומקלל אותם אלא להיפך – גולן עוד לא התנסה בתור בעלים יותר מדי ואין לדעת כיצד יגיב, אך בנודיס יצטרך להיות זה שלא יתן להם יותר מדי סיבות לחשוש לעמדת המאמן בקבוצה. הוא מתאים למרמורק כמו כפפה ליד, כבר היה כאן ומכיר את רחשי הקהל ואת הסגנון, הוא יודע למי צריך להודות בסוף משחק ומה החבר'ה מתחת לסכך אוהדים (מלבד העשבים המתוקים והתופים) הוא לחלוטין הפועל מרמורק – רק צריך לגרום לה להצליח.

גולן, זוארץ ואילן סגל. הזמן שלהם לזרוח (ספיר צימרמן)

האיצטוני, אולי בשנת הפרידה ממנו (זה נאמר כבר המון פעמים, אך נראה שהעונה זה באמת יקרה) אמור לארח את משחקיה של הקבוצה המיתולוגית, אולי בעונתה האחרונה בליגה א'. כמה סימלי. מרמורק של אייל גולן וזוארץ יצאה לדרך חדשה, שאולי תהיה תור הזהב שלה. השחקנים מוכשרים, המאמן טוב, הקהל הוא ללא ספק אחד הטובים בארץ, האצטדיון, גם אם הוא לא הכי חדיש בארץ, הוא ללא ספק אחד הביתיים שיש, אהבה בכמויות יש, תקווה מחודשת גם – ואין את מכבי שעריים בליגה. מרמורק חייבת לעלות – והיא תעשה את זה.

הימור שלי: מקום ראשון