פרידה מעדני

ארז נעמן בטור דעה: הוא לא היה הכי קל לסיקור, לבטח לא חבר ולא אדם נעים הליכות, אך לנצח ילמדו את דרכי הניהול שלו בליגות הנמוכות ובכלל. 44 שנים במרמורק הסתיימו בשבוע שעבר וזה הזמן להיפרד מהאיש שלמרות כל המגרעות – היה אדום בלב

"אני אתבע אותך", קרא הקול הצרוד מן העבר השני של קו הטלפון, היה זה חנן עדני, היו"ר המיתולוגי של הפועל מרמורק, שהתרגז על כתבה שכתבתי באחד מאתרי האינטרנט שהכותרת שלה הייתה "בעל הבית השתגע". כמובן שהיה מדובר בביטוי בלבד, להראות שעדני, בעל הבית כביכול, למעשה משחרר שחקנים בקצב מסחרר מבלי לעשות חשבון לא לקהל, לא לשאיפות של הקבוצה ובטח שלא למאמן.

הייתי אז כתב צעיר, חששתי מאוד מתביעה, מה לי ולתביעות? עדני החליט בסופו של דבר לא לעשות עם זה דבר. מצד אחד, היום ברור לי שלא היה לו "קייס", מצד שני, למדתי להכיר את הבן אדם והבנתי שהשנים הבאות לא יהיו קלות כלל לסיקור.

"כולכם זונ**", נהג לפתוח איתי כל שיחה וגם כששמעתי שדיבר עליי עם אחרים, הוא לא חסך במילים יפות. מערכת היחסים שלנו ידעה עליות ומורדות אך היום אני יכול להגיד בפה מלא: חנן עדני יחסר לי. הוא יחסר לי בגלל המון סיבות ואני חושב שאפילו אוהדי מרמורק, שהיום חוגגים בגאון את לכתו של היו"ר המיתולוגי, שזרק את הסיגריה והגופיה ונעל את המשרד באיצטוני, עוד יתגעגעו אליו. טוב נו, לפחות חלקם.

אוהדי מרמורק. יתגעגעו, לפחות חלקם (רמי גרידיש)

מצד אחד, יכול להיות שיזכרו לעדני את הדברים הרעים שעשה, יהיו כאלה שיזכרו איך משכן את הבית כדי להראות לשעריים מי הבוס אי שם בשנות ה-70, ויהיו גם כאלה שיזכרו כיצד ישב עם אותם אוהדים שקראו לו ללכת הבייתה שם בלול, אנושי ומחויך (עם סיגריה ביד – איך לא) – ושמח מכל האהבה שמרעיפים עליו.

במשחק  האחרון שלי באיצטוני הגעתי לשער הכניסה וכמובן, השומרים לא נתנו לי להיכנס. "חנן לא מאשר", הם אמרו. התקשרתי לעדני, כמו כל עיתונאי שמגיע לאיצטוני ומכיר את הנפשות הפועלות ואמרתי: "חנן, זה ארז נעמן, אני יכול להיכנס?", התשובה הייתה חדה: "לא, אתה רוצה להיכנס? תקנה כרטיס".

המשרד של עדני אמש (רמי גרידיש)

קיבלתי זאת בחיוך, לא הרגשתי מיוחד, כיוון שכל צלם/עיתונאי "זוכה" לקבלת הפנים החמה מעדני. השבתי לו: "אבל חנן, יש לי תעודת עיתונאי של ההתאחדות לכדורגל". ועדני? ענה במשפט שלא אשכח לעולם: "תסובב את התעודה, אתה רואה שכתוב לך מאחורה 'רשאי להיכנס', לא כתוב 'חייב' להיכנס". פשוט ענק.

אפשר להגיד עליו הכל, מהמחמאות הגדולות ביותר עד למילים הקשות ביותר, אפשר לאהוב אותו ואפשר שלא, אפשר לקבל אותו כמו שהוא ואפשר שלא, אפשר לאמן אצלו אבל בעצם לא, אבל אי אפשר להגיד שחנן עדני לא אהב את הפועל מרמורק. מכאן אאחל לך רק בריאות ואריכות ימים ולסיום, תודה, יושב ראש, על כל מה שנתת.