לפני 20 שנה הייתה הפועל באר יעקב בליגה א' ולא הצליחה לשרוד עד שהתפרקה והכדורגל ביישוב הקטן נעלם ולא הצליח להשתקם. בשנת 2005 החליט ראש המועצה הנבחר ניסים גוזלן לפתוח מחדש את קבוצת הכדורגל ביישוב ואז הוקמה מכבי באר יעקב שהתחילה את המסע שלה בליגה ג'. אז נקרא לדגל איזי חמו אחד מכוכביה הגדולים של הפועל באר יעקב שלקח על עצמו את המשימה להחזיר את הכדורגל לימיו הגדולים. השחקן הראשון שהביא אז איזי חמו לקבוצה היה אבי דבח שסיים עונה מוצלחת עם מכבי בן צבי ועלה איתה לליגה א'. למרות הצעות רבות של הבלם המנוסה החליט אבי דבח לחזור למגרש נעוריו לעזור לקבוצה לעלות ליגה. באותה עונה שיחק אבי בלם ששוער הקבוצה הוא אחיו יוסי דבח וביחד הצליחו הדבחים לעלות לליגה ב' כבר בעונה הראשונה של הקבוצה החדשה. השבוע עלתה מכבי באר יעקב לליגה א' שצמד המאמנים שלה הם: "הדבחים" אבי ויוסי דבח.
אבי דבח, מאמנה של באר יעקב. עשה היסטוריה! שאפו! (צילום: אדי חליאבין)
אבי ברכות על העלייה.
"תודה רבה".
ספר על ההרגשה?
"זאת הרגשה נפלאה וסיפוק אדיר לעלות ליגה. אני מאושר עד השמיים, זאת בסה"כ עונה שנייה שלי כמאמן ואני שמח לעשות היסטוריה ביישוב ולעלות את הקבוצה ליגה."
מה סוד ההצלחה שלכם?
"במילה אחת, משפחה, באר יעקב זה מקום חם שנותן הרגשה טובה להיות בו, העונה התמקדתי בנושא החברתי ולא נתתי לאף שחקן להרגיש שהוא כוכב או להבדיל לא נתתי לאף שחקן להרגיש לא שייך. כולם היו כמו הילדים שלי למרות שהיו כמה שחקנים שגדולים ממני בגיל וזה לא פשוט. אני חושב וזה לא סוד שזה לא קל לאמן שחקנים עם אגו שעברו הרבה בכדורגל והספיקו לעלות כמה ליגות עם קבוצות אחרות, אבל ידעתי מצד אחד להיות חבר ומצד שני להיות קשה שצריך."
מה הבאת מעצמך, מהניסיון שלך לקבוצה?
"ניסיתי לשלב בין צחוקים לרצינות, העברתי מסר ברור כבר בהתחלה שיש נהלים ברורים ואנחנו חייבים לשמור עליהם. אני יכול להצחיק את השחקנים ולהיות קשוח שצריך. הכי חשוב זה לדעת להעביר את המסר לשחקנים ושהם יחזירו לך במגרש. בקטע המקצועי הבאתי את האני מאמין שלי לאימונים, לא עשיתי אימון כושר אחד כל העונה, כל האימונים התבססו על משחקונים בלי להגביל את השחקנים, לתת להם ליהנות ואז הם היו רצים יותר מכל אימון כושר. "
בוא נחזור לתחילת העונה, הפתיחה הייתה לא טובה?
"לא טובה בלשון המעטה, התחלנו עם שתי תוצאות תיקו 3-3, נגד נחלת יהודה וצפרירים חולון. למרות זאת המשכתי לתת גיבוי להרכב וניסיתי לתת להם ביטחון, אך התוצאות עדיין לא הגיעו והייתי חייב למצוא פתרונות. אחד הדברים הקשים שיש למאמן זה שחרור שחקנים, והשחרור של כפיר אגסי היה לי קשה במיוחד, אני וכפיר חברים טובים והוא קיבל את זה כמו ספורטאי אמיתי."
שחקני באר יעקב חוגגים עליה. (צילום: אדי חליאבין)
למרות שהייתם בצמרת לא הצלחתם להגיע למקום הראשון ואז הגיע ההפסד לגבעת זאב שמוריד אתכם למקום החמישי מה הרגשת אז?
"מצד אחד הייתה הרגשה שלא הולך לנו, ומצד שני אני מאמין בקבוצה שלי ולא יכול להרים ידיים, אז נכנס לתמונה אחי יוסי שלא מפסיק לעודד אותי ואת השחקנים וכל הזמן אומר לי שרק אנחנו נעלה ליגה ושחייבים להמשיך להאמין. ומאז אנחנו עם 10 ניצחונות רצופים שהניצחון האחרון על נתיבות הבטיח לנו את העלייה."
באיזה שלב העונה הרגשת שאתם הולכים לעשות את זה?
"זה קרה לי פעמיים: פעם אחת שראיתי את החגיגות של נתיבות אחרי הניצחון שלהם על גבעת זאב ואמרתי לעצמי לא חוגגים לפני הזמן. והפעם השנייה, במשחק במחזור ה-27 נגד הפועל רהט התוצאה הייתה 1-1 והיינו חייבים ניצחון, מוסא בן חיים הבקיע שער מ-30 מטר לחיבורים לקראת סיום והרגשתי שזה השנה שלנו ולא יצליחו לעצור אותנו."
מה התכניות לעונה הבאה?
"אני כרגע רוצה לסיים את העונה, לראות את משחקי הפלייאוף בכיף ואחר כך אני יחליט מה אני עושה לגבי העונה הבאה."
יש מישהו שאתה רוצה להודות לו?
"כמובן. קודם כל לבורא עולם. לאשתי מיטל ולבנות שלי שובל ואורין שתמכו בי לאורך כל הדרך. לעוזר שלי ומאמן השוערים אחי יוסי, להורים שלי מרים ומוריס לאיזי חמו ,גיורא שבתאי, ואפי צפריר שנתנו לנו שקט לראש המועצה ניסים גוזלן שתומך בקבוצה, למנהל המסור שלנו שגיא ברגיג, ולכל האוהדים שליוו את הקבוצה והגיעו בהמוניהם למשחק העונה נגד נתיבות."
