אחרי שעברה סירוס מאונס בעונה שעברה, חוזרת ליגה א' בגדול עם שני כרטיסי עליה וסיבות טובות להשקיע. דווקא אשתקד, מילאה ליגה זו את תפקידה החשוב באמת: בניית שחקנים וחישולם לליגות גבוהות יותר. הרי מדובר בליגה הישראלית הטהורה הבכירה ביותר (בלאומית ובליגת העל נכנסים כבר הזרים לסיפור) ואין כמוה כדי להוות מדרגה לקידום מקצועי.
שחקני אסי גלבוע חוגגים. האם בסוף העונה הם יחגגו עליה? (צילום: מוראן פחמאוי)
הבעיות היו ונותרו על הקווים ובמוסר הניהולי של מרבית הקבוצות: מאמנים בינוניים ומטה או גרוע מכך – מאמנים גרועים שחיים בסרט שהם יותר טובים ממה שהם באמת ואת התסכול הם מטיחים בשחקנים אומללים. כמוהם כמנהלים קומבינטורים שמעשיהם הכלכליים והתחמנים עוברים לא מעט את קו האסור.
בצפון – חגיגה גדולה. לאורך שנים נחשב המחוז הזה לעשיר יותר כלכלית מזה הדרומי, אך מבחינת איכות מקצועית הוא נחות ממנו. ועובדה: משחקי הפליי-אוף של שתי העונות האחרונות מדברות בעד עצמן – הדרום טוב יותר מקצועית וכסף לא קובע הכול.
רבות מדובר על התחרות המטורפת בין עפולה לאסי גלבוע. לטובת העניין, הלוואי ואף אחת מביניהן לא תעפיל ללאומית. מבט על שני הסגלים מצביע על בניה לא נכונה, לא מאוזנת ולא חכמה. עמדות המפתח מאוישות בעיקר בשמות – טעות קשה ופטאלית. שחקנים המגיעים מליגה גבוהה יותר באים בד"כ שבעים, מתנשאים ועדינים לסגנון, למטרות ולמגרשים הקשים. כדי לעלות ליגה צריך להביא קודם כל שחקנים רעבים, צעירים (או אם ותיקים אז כבר כאלו שמכירים את הליגה) וכמובן – כאלו שבאים לעבוד, לחטוב עצים ולשאוב מים.
גם בעפולה וגם בגלבוע, חיפשו בנרות שחקנים מליגות גבוהות יותר – חבל שלא היו להוטים באותה מידה לגבי האנשים על הקווים.
מוקי ארמה, האם הוא יודע,בכשרון רב, לספסל את השחקנים הכי טובים שלו? (צילום: איסר רביץ)
כרמיאל צפת היא מקום נוסף עם פוטנציאל גדול, בזכות אווירה נעימה ושקטה וגם סגל שחקנים שאמור להיאבק על עלייה. דווקא הקבוצה הזו הביאה אולי את שחקן הרכש המשמעותי ביותר – שי סיבוני, שהוא בעיני הקשר הטוב בכל ליגות א' והוא יתרון עצום אם יידעו להשתמש בו. לא הופתעתי לשמוע שסיבוני לא ביסס את מקומו בהרכב הראשון – למרות שהוא הראשון שצריך להיות שם. ולמה ? כי בכרמיאל בחרו במאמן שמשום יודע בכשרון רב לספסל את השחקנים הטובים ביותר שיש לו ובכך לירות לעצמו כדור בראש. אותו מאמן בדיוק, ייבש בהפועל טבריה את קובי בן-חמו – היום אחד מהשחקנים המשמעותיים ביותר בבני-לוד המתמודדת על העלייה לליגת העל.
לך תבין את הפועל הרצליה... בני טבק היה בדיוק המאמן הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון – לשקם את המערכת ולשחזר את הצלחתו האדירה מהקדנציה הקודמת שלו בקבוצה. טבק היה הגורם המרכזי להגעת שחקנים במחירים מצחיקים ולהעמדת קבוצה אטרקטיבית העולה בהרבה על סכום חלקיה. מה עבר בראש לשטרית את ג'מיל, כששלחו את טבק ובמקומו הביאו את המאמן של מרמורק? כעת הם לא רק תואמי מרמורק בתקציב, אלא גם בכדורגל נטו.
מכבי יפו יש יציבות נהילות למופת כמו ליתר ליגות א מחוז דרום.(צילום: ניר חורי)
הצפון אפוא הוא מחוז משעמם מאוד, לא איכותי ולא מתעלה לגבהים מקצועיים. מתח? דרמה? לא שם.
לעומת זאת, אני חוזה ליגה מרתקת מאוד במחוז הדרומי.
נתחיל בקבוצות המתוקשרות: אשתקד הפסידה מכבי קביליו יפו את העלייה בחצי נקודה. את הגרוש שחסר ללירה ניתן למצוא בהמון תחומים ביניהם בחוסר יציבות ניהולי. מדוע אין בקבוצת האוהדים הזו מנהל דומיננטי עם מדיניות ברורה? רון עמיקם פרש ממעריב אחרי שנים רבות והוא להערכתי האיש הנכון לעמוד בראש המערכת, וודאי יותר מכל מיני עקמומיים למיניהם שהיו שם ועדיין מסתובבים שם. משה אוננה הוא שם ענק עם זכויות, נראה אם יצליח בדרכו האותנטית להשיג את הכרטיס המיוחל. רכש מעניין שביצעה יפו הוא הבלם מאץ' עבד שהצליח בנוער של הפועל ת"א ובזה של כפר-סבא – מדובר בכשרון גדול שעשוי לתרום רבות ליפו.
עופר טלספפה, האם הוא האיש שמתאים לקטמון כדי להעלות את הקבוצה ליגה? (צילום: באדיבות אתר קטמון, צילום: גיא יצחק)
להפועל קטמון דווקא יש מנהל ראוי: אורי שרצקי, כמו רון עמיקם, היה קנון בעיתונות והוא מביא עמו כשרון יצירתי וניהולי טוב לכדורגל. אבל דווקא ממנו ציפיתי שייקח קדימה את הקבוצה שלו ובמקום לשדרג את עמדת המאמן אחרי ליאור זאדה החביב – הביא תחליף שנופל להערכתי מזאדה ולא מוסיף את הנופח הדרוש לקטמון כדי להשיג את הכרטיס הנכסף. יתרון גדול יהיה לקבוצה בשער – עמית שמש היה מהגורמים שמיצבו את קטמון בצמרת וימשיך להיות אס חשוב בדרכה שם.
אם יש קבוצה אהודה וחביבה עלי במיוחד בדרום, הרי זוהי מכבי עמישב פ"ת. הרבה בזכות המאמן אוהד בוזגלו, אולי הטוב שבמאמני ליגה א. אם קטמון לדוגמא היו מחתימים את בוזגלו, הרי שהם היו מכריעים בכך את העונה.
שתי קבוצות שעלו ליגה עם המון רעש וצלצולים הן שעריים ואזור. האופוריה, כפי הנראה, לא התפוגגה שם ויתכן כי הרעב וההתלהבות בתוספת הקהל יצליחו להביא את שתי הקבוצות לחוף מבטחים – אך לא מעבר לכך.
חידוש השנה נראה בדמות פליי-אוף בליגה השלישית: זהו ניסיון מעניין להעניק מימד מאוד מקצועני לליגה חובבנית.
מה נאחל? שבזמנים קשים כאלו אותם עובר הכדורגל שלנו, יצמחו בשורות טובות מליגה א'. לא עוד ריחות באושים של קומבינות, מכירות משחקים ושערוריות. כן להתפתחות כשרונות על הדשא, לבוא הקהל למגרשים והחשוב מכל – כדורגל טוב, הוגן ומלא עניין.
