לא מעט אנשים בכדורגל הישראלי הרימו גבה כאשר שמעו כי אופיר חיים, לו קריירה ארוכה ומרשימה בכדורגל הישראלי, נחת בהפועל מרמורק מליגה א'. החלוץ בן ה-36, שבמהלך שנותיו על כר הדשא לבש את המדים של לא פחות מ-11 קבוצות שונות (מביניהן מכבי תל-אביב, הפועל באר-שבע ואיסטנבולספור), נכנע לפציעות בברכיים וירד לליגה א' במטרה אחת - להנות.
היום (שלישי, 14:30) יפגוש אופיר חיים את הקבוצה בה ביצע את שנת הפריצה שלו בקריירה - כך על-פי הגדרתו - מכבי יפו. החלוץ ישחק עם מרמורק בקרב על הכרטיס לשלב הבא בגביע נגד אותה קבוצה אשר העלה אותה ליגה בעונת 1997/98, אחרי שהצטיין עם 26 כיבושים.
רגע לפני שהוא פוגש את האקסית, התראיין החלוץ לאתר וסיפר על תחושותיו: "את הפריצה שלי בכדורגל עשיתי במכבי יפו, אז אין ספק שמדובר במועדון שמאד יקר ואהוב עבורי. אומנם לא הרבה אנשים מהתקופה שלי נשארו שם, אבל הקבוצה הזו והאוהדים עדיין נמצאים עמוק בתוך ליבי. אני שומר חסד נעורים ליפו ובשנים האחרונות אף היה סוג של משא ומתן לגבי חזרה שלי אבל זה לא הסתדר. כמובן שתהיה התרגשות, מדובר במשחק פיקנטי וזו תהיה תחושה מיוחדת".
אופיר חיים במדי הפועל ר"ג בשנה שעברה. "תהיה התרגשות" (צילום: לירן דורף).
"אני פוגש המון אוהדים ברחוב והם אומרים לי שאני זכור להם לטובה מהימים שלי ביפו, וזה בהחלט משהו שגורם לי לטוב על הלב", המשיך חיים. "יפו זה מועדון חם עם קהל אוהב ותומך שמחבק את השחקנים שלו. אני מאמין שהקבוצה הזו עוד תחזור לליגה אליה היא שייכת ותשחזר את ימייה היפים".
ובכל זאת, לצד האווירה החגיגית, על כר הדשא ייערך קרב אמיתי על הכרטיס לשלב הבא בגביע המדינה. מי הפייבוריטית? "האמת שאני לא כל כך מכיר את הקבוצה החדשה שבנו שם", התחמק החלוץ. "השחקנים השתנו לחלוטין השנה שעברה. מדובר בקבוצה טובה עם מסורת וקהל מסביב, ככה שיפו תמיד תהיה בצמרת, בטח ובטח בליגה א'".
על פתיחת העונה של קבוצתו הוסיף השחקן הוותיק: "השגנו 6 נקודות מתוך 9, ואם היינו משיגים 7 זה היה יותר משקף. בסך הכל פתחנו את העונה די בסדר, אבל אני תמיד מצפה להרבה יותר ויש לנו המון פרמטרים לשפר.
אנחנו מתחילים להדבק ולהראות טוב יותר ממשחק למשחק. אני עדיין סוחב פציעה אולם אנו נכנסים לכושר, התחזקנו במספר שחקנים ואנחנו מסתכלים קדימה. יש לנו פוטנציאל ואפשר להגיע רחוק העונה".
פוטנציאל יש, עכשיו רוצים לראות תוצאות. צחי טיאר וחנן עדני (צילום: ניר דייני).
כשנשאל עד כמה 18 שנים על כר הדשא תורמים לו בהפיכתו לשחקן הבולט שעל כתפיו ניצבת הקבוצה, הדגיש החלוץ: "נכון שהגיל שלי נותן באיזשהו מקום יותר ניסיון, אבל מנהיגות זו תכונה שנולדים איתה, ומהרגע שהתחלתי לשחק כדורגל – גם בגיל הכי צעיר – תמיד לקחתי מנהיות ויוזמה. מגיל 26-27 הייתי מן מאמן על המגרש, יותר מכוון את השחקנים. תמיד הייתה לי את התכונה הזו, ולא רק בזכות ה-18 שנה שלי בכדורגל".
כשנשאל באשר למצבו הרפואי, השיב חיים: "זו הנקודה שכרגע הכי מדאיגה אותי. הברך שלי לא ב-100 אחוז, היא קצת חבולה ופצועה, אבל כל עוד אני יכול לתת מעצמי אמשיך לשחק כדורגל. אני אוהב את המשחק והאהבה שלי אליו גדולה מדי כדי שאפרוש כעת".
לסיום, התייחס החלוץ ליעדים אשר הוצבו לקראת העונה הקרובה, ובניגוד לרבים אחרים בליגה הזו - הוא דווקא לא חושש ומסיים בהצהרה: "כשחקן תמיד כיוונתי גבוה, וגם הפעם אני רואה אותנו חוגגים עלייה בסיום העונה. המטרה מההתחלה הייתה לשחק כדורגל טוב ולהיות בצמרת. אנחנו קבוצה חדשה ואם נתחבר נצליח להשיג תוצאות טובות. אני לא יודע אם אנשים במועדון יצהירו בפה מלא שהמטרה היא עליית ליגה, אבל אני חושב שזה בהחלט צריך להיות היעד שלנו ואנחנו מסוגלים להגיע אליו".
